אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

עוד תרבות ובידור

ארבע אימהות הקולנוע: ריטה מספרת על ארבע דיוות קולנועיות שהיא אוהבת במיוחד

סמל של וואלה! וואלה! 11/10/2017 ריטה ואבנר שביט,וואלה! תרבות

ריטה: לפני שאנחנו מתחילות לראות סרט, אמא שלי תמיד שואלת אותי: "יש אשה בסרט? בלי אשה, זה לא מעניין". תמיד הבנתי למה היא מתכוונת. יש משהו בהוויה הנשית על המסך, שמציפה בו מורכבות, חום יופי.

תמיד הייתי מרותקת לשחקניות הקולנוע שהן גדולות מהמסך, מהחיים, מהמציאות, מהמידות הנורמטיביות. השחקניות, שמשהו פורץ מתוכן עם איזה עסיס נשי. הן תמיד ריתקו אותי וגרמו לי להתאהב בהן ולהתרגש מהעובדה שאפשר לפרוץ מגבולות המותר, המוכר והידוע, ולחוות חוזק עתיק יומן של עומקים, רגש והומור; יופי של ליבידו מבעבע ושל סקסיות. הנה ארבע שחקניות שריתקו אותי, כשצפיתי בהן במהלך חיי.
אם אין אשה בסרט, זה לא מעניין. ריטה (צילום: יח"צ, דודי חסון) © סופק על ידי וואלה אם אין אשה בסרט, זה לא מעניין. ריטה (צילום: יח"צ, דודי חסון)

אבנר שביט: נוסף לקריירה המוזיקלית המפוארת, לריטה יש גם לא מעט קרדיטים בתחום המשחק. בין השאר, היא כיכבה בסרט "אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב", סרטה של מיכל בת אדם מסוף שנות השמונים בו הופיעה בצד יוסי פולק וסלים דאו. על תפקיד זה זכתה בזמנו בפרס שחקנית השנה בישראל. כמו כן הופיעה על הבמה בשלל הפקות, למשל "גבירתי הנאווה", "חתולה על גג פח לוהט" ועוד.


אנה מניאני

השחקנית האיטלקייה נולדה באלכסנדריה לאב מצרי ולאם איטלקייה ממוצא יהודי. היא התגלתה לראשונה ב"רומא עיר פרזות" מ-1945, שנחשב אחד הסרטים האיטלקיים הטובים ופורצי הדרך של אותם ימים, ומן הסנוניות הראשונות והמשפיעות של הגל הניאו-ריאליסטי. לאחר מכן הופיעה ביצירות נוספות של במאי זה ושל קולנוענים גדולים נוספים מן התקופה, למשל פליני, פזוליני, ויסקונטי ורנואר. כמו כן, השתתפה גם בסרטים אמריקאים. על אחד מהם, "השושנה המקועקעת", זכתה באוסקר. סרטה האחרון היה "רומא" של פליני, שיצא ב-1972, שנה לפני מותה מסרטן. קולנוענים שעבדו איתה, כמו גם חוקרים, מבקרים וסתם מעריצים, ראו ורואים בה אחת מגדולת שחקניות איטליה ובכלל אחת השחקניות הגדולות בכל הזמנים. רוסליני אמר עליה: "בשעתיים של אנה אתה מקבל הכל: קיץ, חורף. רכות. זעם. קנאה. ריב. פרידה. דמעות. מחילה".

© אנה מאניני ב"מאמא רומא"

שלושה סרטים שלה שכדאי לראות (אם עוד לא ראיתם): "רומא עיר פרזות", "בליסימה", "מאמא רומא".

ריטה על אנה מניאני: "לא יכולה לשכוח את המשחק הטוטאלי, את הגבות, את העיניים יוצאות הדופן ומלאות ההבעה. התקיימה בה מלחמה פנימית בין אבל לתשוקה".

רונית אלקבץ

השחקנית הישראלית נולדה במרוקו ב-1964 ולאחר מכן השתקעה עם משפחתה בארץ. סרטה הראשון היה "המיועד" ב-1990 ושש שנים לאחר מכן זכתה באופיר הראשון שלה, על "שחור". בהמשך כיכבה אלקבץ כמעט בכל הצמתים המשמעותיים של הקולנוע הישראלי העכשווי. ב"חתונה מאוחרת", הנחשב למבשר הגל החדש שלו; ב"אור", זוכה פרס מצלמת הזהב בקאן; וב"ביקור התזמורת", אחד הסרטים הישראלים הכי מצליחים אי פעם בעולם. כמו כן, יחד עם אחיה שלומי, היא כתבה וביימה את הטרילוגיה שהחלה ב"ולקחת לך אשה", המשיכה ב"שבעה" והסתיימה ב"גט", וגם כיכבה כמובן בשלושת הסרטים הללו. מותה בטרם עת לפני כשנה וחצי הותיר חלל שאי אפשר למלא והכה בהלם את התעשייה בארץ ובעולם. היא הייתה אושיית הקולנוע הישראלית המוכרת והמוערכת בצרפת, והעיתונים במדינה הקדישו את העמודים הראשונים שלהם להספדים ופרידה ממנה. לאחרונה הודיעה מכללת ספיר על מלגה מיוחדת לזכרה ולזכר פועלה האמנותי הנועז והבועט, במסגרתה יוענק מדי שנה מענק הפקה בסך כשלוש מאות אלף שקלים לסרט עלילתי ארוך תוצרת הארץ.

© רונית אלקבץ ב"גט" (צילום: יח"צ)

שלושה סרטים שלה שכדאי לראות, אם עוד לא ראיתם: "חתונה מאוחרת", "אור", "גט

ריטה על רונית אלקבץ: "תמיד הייתה הרגשה שבלב שלה מבעבעת איזה תחושה דקה של סכנה ושל סוד מרתקים".

סופיה לורן

השחקנית האיטלקייה נולדה בשכונת עוני של רומא ב-1934. היא השתתפה בתחרות מלכת היופי בנעוריה והגיעה לשלב הגמר, אך לא ניצחה. הקריירה הקולנועית שלה החלה בשנות החמישים ובמהרה הגיעה להוליווד. כמו כן, זכתה בשני אוסקרים. הראשון שבהם, על "שתי נשים" של ויטוריו דה-סיקה, נרשם בדפי ההיסטוריה: זו הייתה הפעם הראשונה בה שחקנית זוכה בפסלון המוזהב על סרט שאינו דובר אנגלית. השני היה על "נישואים בנוסח איטליה". הקריירה של לורן היא אחת מן הארוכות, העשירות והמגוונות בתולדות הקולנוע בן זמננו וקצרה היריעה מלפרט אותה. הצלחתה לקחה אותה לכל מקום אפשרי, כולל לישראל, בה הצטלמה בשנות השישים ל"יהודית" של דניאל מאן, בו גילמה ניצולת שואה המגיעה לקיבוץ. זה לא היה סרט מוצלח במיוחד, אבל הוא לא מנע ממנה להפוך עם השנים למילה נרדפת למושגים דיווה, שחקנית גדולה ואייקון יופי.

© סופיה לורן לפני שלוש שנים (צילום: אימג'בנק - Gettyimages(

שלושה סרטים שלה שכדאי לראות אם עוד לא ראיתם: "אתמול היום ומחר", "יום מיוחד", "שתי נשים".

ריטה על סופיה לורן: "יש לי סיפור אישי לספר בהקשר לסופיה לורן. בשנה הראשונה ללימודי המשחק שלי בבית צבי, אחד מהשיעורים היה תיאטרון בשיטת לאבאן. זו שיטה ושפה לתיאור והמחשה של התנועה או האופי האנושי, שמתחלקות לארבע קטגוריות: Space, Time, Wait , Flow. כל אחד מהתלמידים היה צריך לעשות תרגיל משחק בכל אחד מהקטגוריות. ב- Wait לא עברתי בכמה תרגילים, עד שהמורה אמרה לי: 'מוזר לי שאת לא קולטת את זה, כי כשתצאי מבית הספר, יש להניח שרוב התפקידים שייתנו לך ויתאימו לך הם מקטגוריית wait, כמו למשל התפקידים שסופיה לורן משחקת. ברגע שהבנתי מה רוצים מחיי, עברתי את השיעור בהצלחה. הכל בסופיה לורן היה גדול מהחיים. הצחוק, החיוך וכל מה שהיה קשור בהוויה ובחיצוניות שלה. היה בה משהו לא מתנצל, נינוח ומלא אהבה ושמחת חיים".

מריל סטריפ

השחקנית האמריקאית נולדה בניו ג'רזי ב-1949. היא פרצה בסוף שנות השבעים ב"צייד הצבאים", ובכך החל רצף תפקידים שמיצב אותה כגדולה בדורה בקולנוע האמריקאי, וכשיאנית המועמדויות לאוסקרים: לא פחות מעשרים כאלה היו לה לאורך הקריירה, והיד עוד נטויה. כמו כן, היא זכתה בפסלון שלוש פעמים, על "אשת הברזל", "בחירתה של סופי" ו"קרמר נגד קרמר". סטריפ זכתה כמובן גם לעיטורים רבים נוספים, כיהנה כנשיאת חבר השופטים בפסטיבל ברלין ובשנה האחרונה עורר את חמתו של דונלד טראמפ בטוויטר, לאחר שנאמה נגדו בגלובוס הזהב. היא המחשה למושג "אגדה חיה", וסביר להניח שאם נהלך בכל רחוב בעולם המערבי ונבקש מן העוברים והשבים לציין שם של שחקנית אופי ענקית אחת שעדיין פעילה, הם יאמרו אותה ראשונה בלי היסוס.

© סטריפ

שלושה סרטים שלה שכדאי לראות, אם עוד לא ראיתם: "בחירתה של סופי", "השטן לובשת פראדה", "מנהטן".

ריטה על מריל סטריפ: "אני לא יכולה לדבר על שחקניות קולנוע, בלי להזכיר את מריל סטריפ. אין בה את כל מה שכתבתי על השחקניות הגדולות מהחיים, כי היא החיים עצמם. היא זיקית נדירה עם אינספור דמויות: משחקת כל דמות בדיוק עוצר נשימה. אין ספק שבשבילי היא השחקנית הגדולה באמת בכל הזמנים".

עוד מוואלה

image beaconimage beaconimage beacon