אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

עוד בבריאות

האם הטיפול שמעלים סוכרת באמת עובד?

סמל של וואלה! וואלה! 10/10/2018 וואלה! לייף סטייל

מאמר שפורסם בתחילת השנה בכתב העת הרפואי The Lancet זכה בעת האחרונה לסיקור נלהב בתקשורת, שיצר את הרושם כי אפשר לוותר על הטיפול התרופתי בסוכרת ולהחליפו בתכנית דיאטה פשוטה. המציאות, למרבה הצער, מורכבת הרבה יותר. לא מדובר בדיאטה פשוטה אלא בשינוי תזונה קיצוני הדורש פיקוח רפואי הדוק, הטיפול החלופי אינו מתאים לכל החולים אלא רק לפרופיל מסוים, והחשוב מכל - ההצלחה הראשונית עדיין אינה מעידה על יעילות של הטיפול לטווח ארוך.

בדיקת סוכרת © ShutterStock בדיקת סוכרת

מהי סוכרת?

כאשר אנו צורכים מזון המכיל פחמימות (סוכרים), מופרש מהלבלב הורמון בשם אינסולין, המאפשר לסוכר לעבור מהדם אל תוך הרקמות והאיברים הזקוקים לו. סוכרת היא מחלה המאופיינת ברמות גבוהות מדי של סוכר בדם, כלומר, הסוכר נשאר בדם במקום לצאת ממנו ולהגיע אל האיברים והרקמות והמחלה עלולה לגרום לפגיעה באיברים שונים בגוף.

למעשה, סוכרת אינה מחלה אחת, אלא כמה מחלות שונות, שנהוג לחלקן לשתי קבוצות:

סוכרת מסוג 1 - מחלה שבה אין בגוף אינסולין בגלל פגיעה בלבלב. סוכרת מסוג 1 נקראת גם "סוכרת נעורים", משום שהיא פוגעת בעיקר בילדים ובבני נוער. הטיפול היחיד בה הוא מתן אינסולין.

סוכרת מסוג 2 - במחלה זו יש בגוף אינסולין, אך הגוף אינו מגיב אליו במידה מספקת - מצב הנקרא "תנגודת לאינסולין". המחלה הזו מתפתחת בהדרגה. בשלב הראשון נוצרת תנגודת לאינסולין, וכתוצאה מכך עולה רמת הסוכר בדם. הגוף מגיב על כך בהפרשה של עוד ועוד אינסולין, לכן רמות האינסולין בדם גבוהות מהתקין, מצב המוגדר "טרום-סוכרת". הטיפול התרופתי המקובל במחלה זו הוא תרופות המפחיתות את התנגודת של הגוף לאינסולין, וכך מורידות את רמות הסוכר בדם. חולים שאינם מטופלים, ולעתים גם חולים המקבלים טיפול, סובלים מהידרדרות איטית במצבם. הלבלב נפגע בשל הדרישה המתמדת לקצב ייצור גבוה של אינסולין, ויכולת הייצור וההפרשה שלו נפגעת. לפיכך, רבים מהחולים בסוכרת מסוג 2 נזקקים גם הם לטיפול באינסולין, נוסף על טיפולים תרופתיים אחרים.

כל אחת משתי הקטגוריות הללו היא למעשה קבוצה של מחלות, העלולות להתפתח בנסיבות שונות, גנטיות וסביבתיות. למשל, סוכרת מסוג 1 עלולה להיגרם מתאונה שגרמה לפגיעה בלבלב - או לחלופין, להופיע בילדותו של החולה בגלל רקע גנטי. מבין החולים בסוכרת מסוג 2, רבים מפתחים את המחלה על רקע השמנה. חלק מהשומן מצטבר גם בתוך רקמות שבמצב תקין אינן מכילות מאגרי שומן, ופוגע ביכולתן של רקמות אלו להגיב לאינסולין. פגיעה זו ניכרת במיוחד בכבד ובשרירים, שהם איברי מטרה מרכזיים של אינסולין. כאשר נוצרת באיברים אלה תנגודת לאינסולין, העלייה ברמות הסוכר בדם גורמת לעומס על הלבלב ולפגיעה בו.

הקשר בין השמנה לבין סוכרת מסוג 2 מוכר לעולם הרפואה זה שנים רבות. במקביל לפיתוחם של טיפולים תרופתיים, מושקע מאמץ גם בתחום הרפואה המונעת: חינוך לאורח חיים בריא, הכולל תזונה בריאה ופעילות גופנית. בעניין חשיבותה של התזונה לבריאות טובה, מקובל לצטט את היפוקרטס, ובעקבותיו את הרמב"ם - "יהיו מזונותיך תרופותיך ותרופותיך מזונותיך". ההסברה בתחום זה מופנית הן אל הציבור הרחב כולו, הן אל מי שנשקף להם סיכון מוגבר ללקות במחלה, כגון אנשים במצב טרום-סוכרתי, והן אל החולים עצמם - במטרה לעכב ככל האפשר, או אף למנוע, את הצורך בטיפול באינסולין. בכתב העת הרפואי The Lancet פורסם לפני כמה חודשים מאמר המתאר טיפול חדש לשינוי אורח החיים של חולי סוכרת מסוג 2, שאכן הצליח לשפר את מצבם.

850 קלוריות ליום

בתוכנית הטיפולית שנבדקה בניסוי השתתפו חולי סוכרת החולים פחות משש שנים, סובלים ממשקל עודף או מהשמנה ואינם מטופלים באינסולין. למשתתפי התכנית הוצב יעד של הפחתת 15 אחוזים ממשקלם בעוד שמטופלי קבוצת הביקורת המשיכו בטיפול שקיבלו עד אז.

המשתתפים בקבוצת הניסוי הפסיקו את הטיפול התרופתי להורדת רמות הסוכר בדמם, והם התבקשו לשמור על תזונה דלת קלוריות במיוחד, כ-850-820 קלוריות ליום במשך 5-3 חודשים. בשלב זה של המחקר ניזונו החולים ממזון רפואי נוזלי מרוכז ועשיר בקלוריות. המטופלים לא הורשו לשתות אלכוהול או לצרוך מזון נוסף פרט ל-3 מנות של ירק שאיננו עמילני.

תכנית הרזיה קשה ולא גמישה. אישה על משקל (צילום: shutterstock) © ShutterStock תכנית הרזיה קשה ולא גמישה. אישה על משקל (צילום: shutterstock)

בתום תקופה זו הוחזרו המטופלים בהדרגה לתזונה רגילה, בתוכנית שהותאמה להמשך ירידה במשקל עד להשגת משקל היעד, ולאחר מכן לשמירה על המשקל הנמוך. המטופלים נמצאו במעקב רציף במשך שנה מהצטרפותם לתוכנית, בעוד שחברי קבוצת הביקורת נפגשו עם החוקרים פעמיים בלבד, לצורך איסוף מידע: בתחילת המחקר ושנה לאחר מכן.

במאמר מתוארים הישגי התוכנית בתום השנה הראשונה, והתוצאות אכן מרשימות. שיעור ניכר מהחולים שהצליחו לרדת במשקל לא נזקקו עוד לטיפול התרופתי, משום שרמות הסוכר בדמם היו תקינות. ככל שהחולה הצליח לרדת יותר במשקל, השיפור במצבו היה רב יותר. לעומת זאת, בקבוצת הביקורת התרחשה באותו פרק זמן עלייה במספר המטופלים שנזקקו לטיפול תרופתי. המחקר עדיין בעיצומו: החוקרים ימשיכו לעקוב אחר המטופלים במשך ארבע שנים לפחות, כדי להעריך את התוצאות ארוכות-הטווח של הטיפול.

20 אחוזים מהנבדקים פרשו באמצע

למרות התוצאות המרשימות, התוכנית הזאת אינה אמצעי פשוט לטיפול בחולי סוכרת. השיפור במצבם של החולים אינו נובע מאי-נטילת תרופות, כפי שאפשר היה אולי להבין מהדיווח בתקשורת, אלא מהירידה הדרמטית במשקל. זו תכנית קשה מאוד לביצוע, המתאימה רק לאנשים החולים זמן מועט יחסית, ומחייבת מעקב הדוק של צוות רפואי, במיוחד אצל חולים הזקוקים לטיפול תרופתי. כ-20 אחוז מהמטופלים שגויסו למחקר פרשו ממנו, בעיקר בגלל השינויים הנדרשים באורח החיים ובשל הקושי לשמור על המסגרת התזונתית המחמירה. המטופלים זקוקים לתמיכה ולסיוע של בני משפחה ואנשים קרובים אחרים, ולמוטיבציה גבוהה מאוד להצלחה בטיפול. ברור אפוא שהתוכנית אינה מתאימה לכל אחד.

מכיוון שהתוכנית החלה לפני שנה אחת בלבד, קשה לאמוד את השפעותיה לטווח ארוך. נסיגה של המחלה אין משמעה ריפוי. ידוע גם כי רבים מהאנשים המאבדים ממשקלם באמצעות דיאטה שבים ועולים לפחות חלק מהמשקל הזה במשך חמש השנים שלאחר מכן, ובכלל זה אנשים שרזו בעזרת ניתוחי קיצור קיבה. אנשים שאובחנו כטרום-סוכרתיים נמצאים במצב טוב יותר; מחקרים בני קרוב ל-20 שנה מראים כי התערבות מתונה יותר, שכללה הפחתה של שבעה אחוז ממשקל הגוף בתוספת פעילות גופנית, הצליחה לדחות את התפרצות המחלה במידה ניכרת. המעקב אחר מטופלים אלה עדיין נמשך.

ד"ר מעין ברנע-זהר, בתר דוקטורנטית במכון ויצמן למדע וכתבת באתר מכון דוידסון

עוד מ-וואלה!

image beaconimage beaconimage beacon