אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

עוד לייפסטייל

כך עצרתי את השחיקה הצפויה בזוגיות שלי

סמל של ynet ynet 15/05/2018 עמית ברקן
הבא
הבא

שחיקה בזוגיות היא מחלה כרונית והיא רלוונטית לכולנו. כמו ששפעת חוזרת מדי פעם, כמו שבכל אוטו יש בלאי, בכל זוגיות יש שחיקה. כשהבנתי שבזוגיות שלי יש שחיקה, ניסיתי לאתר מתי הכול התחיל. הרי זה לא קרה פתאום, והיה זה תהליך הדרגתי שמאוד קל לפספס וקשה לתפוס בזמן. הסימפטום הראשון ששמתי לב אליו היה ירידה כללית ברמת ההתעניינות האחד בשני. אם בעבר, כשנפגשנו אחרי יום שלם, תמיד שאלנו אחד את השני איך עבר היום, כיום זה לא תמיד קורה. התחושה היא שאין באמת כוח לשמוע או לשתף. אין פניות. התקשורת הלכה והתמקדה בילדות, בארגונים. סימפטום נוסף הוא ששיתפנו אחרים ולא אחד את השני. שמרנו את ההתייעצויות וההתלבטויות לחברים, לחברות ולפסיכולוגים, ובעצם עשינו מיקור חוץ מוחלט לתמיכה, לשיתוף ולחשיבה.

 

הזמן הזוגי נדחק למקום האחרון אחרי האייפון, הג'ימייל ונטפליקס. הסדרה התורנית צמצמה את המגע, צמצמה את השיחות לפני השינה וצמצמה את הסקס. התעדכנו בסטורי של אחרים, בסטורי של חאליסי, לא בסטורי שלנו. אם לסכם את הסימפטומים בשתי מילים – הכול פחות. פחות מקשיבים, פחות מדברים, פחות מבלים ביחד. למה כל כך קשה לזהות שחיקה?רציונליזציה, הדחקה ודיליי הם שם המשחק. שחיקה באה בבישול איטי, כמו בישול של צפרדע.

 

מדוע קשה לטפל בשחיקה?

בשונה ממשבר, הירידה בהתעניינות, בהשקעה ובקשב היא הדרגתית. זה קורה לאט ולאורך זמן. אנחנו אומרים לעצמנו משפטים כמו: "זו תקופה שתעבור והכול יחזור לקדמותו כשהילדים יגדלו", או "כשהוא יעבור עבודה, אז הכול יהיה טוב יותר", "זה טבעי, ככה זה כל הזוגות", "היא בדיכאון ובגלל זה היא ככה, לא קשור אליי" ועוד.

עמית ברקן ובן זוגה. את האהבה החליפו המסכים © צילום: אוסף משפחתי עמית ברקן ובן זוגה. את האהבה החליפו המסכים  

הבעיה היא שבזמן שאנחנו ממתינים, מקטינים את הבעיה ועושים לה רציונליזציה, התקשורת מצטמצמת למינימום והמרחק בינינו לבין בן הזוג שלנו רק הולך וגדל. למה כל כך קשה לטפל בשחיקה? כי גם כשמזהים אותה, לא תמיד מטפלים בה בזמן. כלומר, יש הבנה שזה מה שקורה אך עדיין לא נוקטים בצעדים לשינוי. הקושי בטיפול קשור לפגיעות, הקטנה, פחד ועייפות.

 

פגיעות: משיחות עם זוגות גיליתי שרבים נמנעים מלגעת או להתעמת עם המציאות כי יש חשש להיפגע או לגלות עוד מחלות. קיים חשש שאם נשים את הדברים על השולחן, נגלה שבאמת הוא/היא איבדו עניין או גרוע מזה - נגלה שנגמרה האהבה. יש חשש לפתוח את רגשותינו בפני בן הזוג כי הוא עשוי לבטל אותם במשפטים כמו: "זה הכול בראש שלך", "איזה שטויות" או יותר גרוע - "את חופרת". אנחנו מאוד מפחדים שיבטלו לנו את הרגשות והמחשבות.

 

פחד מעימות: רובנו שואפים להימנע מקונפליקט ומשיחה לא נעימה. קל יותר לברוח לפנטזיה, להסחות דעת, לפלירטוט בעבודה או לפלירטוט בטינדר, מאשר לתקן ולעבוד על היחסים שלנו.

 

נוחות ועייפות: לפעמים נוח שהדברים הם פרווה. לפעמים גם אני עייפה, ונוח לי שבן הזוג לא רוצה סקס כל הזמן. נוח לו שאני רוצה זמן לבד כי גם הוא זקוק לו. שינוי מצריך אנרגיות שאולי אין לאף אחד מאיתנו כרגע. אנחנו מעדיפים לפעמים להישאר במישור הרדום הזה מאשר להתמודד עם ההשלכות של שינוי. המצב לא אידיאלי, אבל לפחות יש שקט והמערכת מתנהלת בלי הרבה מאמץ.

 

תגובה נפוצה בחדר הטיפולים כשכבר הבנו שנדרש שינוי, היא "אין לי כוח לזה". העניין הוא שככל שהנושא והתחושות הללו יוסתרו ולא ידוברו, הפגיעות במילא תגדל. אם נדחה את הטיפול בשחיקה, בסופו של דבר המשבר יגיע. בכלל, הכול יהיה יותר עוצמתי אם תיקחו את הזמן ותחכו. זוכרים את הפחות ממקודם? אז פה הכול יהיה יותר - יותר סימפטומים, יותר לא נעים, יותר קשה לתקן. לא תמיד אפשר לתקן הכול, ולוואקום שנוצר נכנסות מחלות יותר קשות, כמו בגידה או כעסים מצטברים.

   

מה עשיתי אני כדי לעצור את תהליך ההידרדרות הזה?

ובכן, ברגע שזיהיתי את הסימפטומים, החלטתי לא לדחות ולדבר על זה. ככל שהיחסים ישרים ואותנטיים יותר, ככל שאנחנו יכולים לדבר אחד עם השני על הרגשות והמחשבות שלנו, גם הלא נעימים, יש פחות סיכוי להגיע לאותו מישור רדום ביחסים. לכן, למרות הפגיעות ולמרות החשש מקונפליקט, אי אפשר לברוח וצריך להתמודד עם זה.

 

טיפול מונע: הפתרון האמיתי כנראה נמצא בטיפול המונע, ממש כמו בתחזוקה של רכב. מה ניתן לעשות כדי למנוע שחיקה? אני לא מאמינה שאפשר למנוע שחיקה ב-100% שחיקה, אבל 70-80 אחוז זה גם טוב. תוכלו להתחיל עם שאלת "מה עבר עליך היום?", ולשאול אותה כל יום, או לפחות להשתדל. עשו זאת גם אם אתם עייפים, גם אם זה מתאפשר רק בלילה לפני השינה, גם אם היה לכם יום חרא בעבודה. תתאמצו. אנשים זקוקים שיראו אותם.

 

תכנון: אני לא סובלת לתכנן, אבל כנראה שאין מה לעשות. בנושא של שחיקה וזוגיות, תכנון יכול לעזור. להשתדל לצאת פעם או פעמיים בחודש באופן קבוע לערב, סרט או ארוחת בוקר ביחד, כדי להרגיש כמו זוג שוב ולא רק כמו הורים שחוקים ועייפים.

 

להוציא את חאליסי מחדר השינה: לקבוע יום אחד, לפחות פעם בשבוע, שבו אתם נכנסים למיטה מוקדם בלי סדרה ורואים מה קורה.

  התפתחות אישית: בולם רציני בשחיקה זו ההתפתחות האישית. כשחווים מימוש עצמי והגשמה, חשים פחות שחוקים בזוגיות. לכן, חשוב לוודא שאנחנו מתפתחים ומעודדים גם את בן הזוג בהתפתחות שלו. השינויים שאנחנו עוברים מגוונים, ומפתחים גם את הזוגיות שלנו לאורך השנים. במקרים רבים, השחיקה היא אישית במקורה. כלומר, אחד מבני הזוג חווה שחיקה אישית (פיזית, רגשית או רוחנית) והדבר משפיע ישירות על הזוגיות.  

ייעוץ ועזרה מקצועית: יש מורים לכל נושא שתרצו, וגם מורים לזוגיות יכולים לעזור, ולו רק כדי לעזור לכם לייצר מרחב שבו תוכלו לגעת בדברים שקשה לגעת בהם במהלך שיחה רגילה בבית. כי אם לא נטפל בשחיקה במערכה הראשונה, נקבל משבר במערכה השנייה ואולי אף פרידה במערכה האחרונה.

 

בהצלחה!

 

לבלוג של עמית ברקן  

עוד מ-YNET

image beaconimage beaconimage beacon