אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

עוד לייפסטייל

מה עשה אברהם חלפי לבד בחדרו, ומי ייכנס אליו כשהדלת תיפתח

סמל של Xnet Xnet 14/06/2017 עופרה עופר אורן

"כל כך מתחשק לי שיחה עם מישהו, ואין עם מי", כתב אברהם חלפי בפתק שהתגלה בעיזבונו. כמה כמיהה לקשר, כמה תוגה, עולות מהמשפט הקצר הזה, שבו תיעד כותבו רגע של בדידות. רק אל עצמו יכול היה לפנות - וכמובן, אל המילים הכתובות, המתעדות בעצם העלאתן על הנייר את עוצמת הלבד שבה היה שרוי.

צילום: יוסי רוט: לשימוש חד פעמי בכתבה בלבד אברהם חלפי © צילום: יוסי רוט לשימוש חד פעמי בכתבה בלבד אברהם חלפי

מפליא לחשוב שכותב המילים הללו, המצטייר כאדם המשווע לקשר אנושי, עמד רוב חייו על הבמה וזכה שוב ושוב לתשואות רמות של הקהל. חלפי היה שחקן מצליח בתיאטרון הקאמרי, שהרבה לגלם דמויות קומיות. כשנשאל מה עיסוקו בחיים, הקפיד להדגיש שהוא שחקן, אבל בעצם, וכמעט בחשאי, היה גם משורר. בחייו הפרטיים, כשאור הזרקורים כבה, התנהל בצניעות ובפשטות. עד כדי כך צמצם את הקיום של עצמו, שבשעות חייו האחרונות, כשחש ברע, לא הזדרז להזמין אמבולנס, שמא, כך משערים, יטריד את מנוחת השכנים. בסרט התיעודי העוסק בו, "חייו מלאי שיר", שיצר אורי משגב, הודו רבים ממכריו ומידידיו של חלפי כי חלפו כמה ימים עד שנודע להם דבר מותו, ולכן לא השתתפו בהלווייתו. דומה כאילו חלף מהעולם באותה דממה צנועה שבה חי. "זה היה אחד ממפעלות חייו, להישאר אלמוני, מצומצם וצנוע", אמר משגב. אחייניתו של גיבור הסרט, המשוררת רחל חלפי, כתבה כי לאחר מותו נודע לה שהיה "צדיק נסתר ואחד מל"ו".

חלפי ידוע כיום בעיקר בזכות אריק איינשטיין, שאהב אותו מאוד, יזם את ההלחנה של כמה משיריו והקליט אותם. אחד האהובים במיוחד הוא "עטור מצחך זהב שחור", שהלחין יוני רכטר. לכאורה, מדובר בשיר אהבה, אבל גם במילותיו, כמו בפתק שכתב לעצמו חלפי, אפשר להיווכח בבדידותו של הכותב ובייסוריה של אהבה לא ממומשת של גבר משתוקק המשקיף על אהובתו מהצד ("וַאֲנִי, שֶׁלֹּא פַּעַם אַבִּיט בָּךְ בְּשֶׁקֶט"), אך אינו זוכה לחסדיה: הוא, כך נכתב, לא רוצה להיות לה אח, וגם לא "נָזִיר מִתְפַּלֵּל לִדְמוּתוֹ שֶׁל מַלְאָךְ". הוא כותב שנפשו שוכנת בין כתלי ביתה, אבל גופו נאלץ להיפרד ממנה בכל פעם מחדש.

הצניעות של שניהם

כשאיינשטיין בחר להקליט את "אדם בחדרו" (הלחין אותו גיא בוקאטי), הוא בוודאי לא העלה על דעתו שזה יהיה שירו האחרון. מותו, ב-26 בנובמבר 2013, היה חטוף ופתאומי; בציבור התעוררה תחושה של מעין אבל לאומי, אלפים הגיעו לכיכר רבין כדי לחלוק לו כבוד אחרון, ובמסע ההלוויה שלו השתתפו רבים כל כך, עד שבית העלמין טרומפלדור בתל אביב לא יכול היה להכיל את ההמונים, ואנשים נצמדו לשערים והתקבצו על גגות הבניינים הסמוכים.

קשה להאמין שאיינשטיין, שכתב את "אוהב להיות בבית", היה שש למראות שליוו אותו למנוחתו האחרונה. ייתכן שהיה מעדיף הלוויה כמו זאת שהייתה למשורר האהוב עליו. על אבן המצבה שלו נחקקו מילות אחד משיריו של חלפי, המעידות על הצניעות של שניהם:

אֲנִי מְצַמְצֵם אֶת עַצְמִי

כְּדֵי נְקֻדָה

אַלְמוֹנִית

שֶׁלֹא לְהַטְרִיד בְּגוּפִי

מַלְכֻיוֹת.

© המצבה של אריק איינשטיין ועליה השיר של חלפי. "מצמצם את עצמי"(צילום: Dr. Avishai Teicher, cc)

יחד עם זאת, נראה שאיינשטיין לא היה מייחס חשיבות רבה להלוויה של עצמו. גיא בוקאטי, המלחין שאיתו שיתף פעולה בשנותיו האחרונות, העיד כי כששאל אותו אם הוא מאמין בחיים שלאחר המוות, השיב לו איינשטיין בסגנונו האופייני: "בחייאת, בוקאט, כשאתה חי אתה מת, אז כשאתה מת – אתה מת". מבחינה מסוימת הוא טעה: גם איינשטיין וגם חלפי ממשיכים לחיות בלבבות רבים.

עקבו אחרינו גם בפייסבוק - לחצו כאן

עוד מ-Xnet

image beaconimage beaconimage beacon