אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

מחלת הנשיקה: מי צפוי להידבק ואילו תסמינים יעוררו חשד?

סמל של Infomed Infomed 11/09/2018 מערכת אינפומד


מחלת הנשיקה, (Infectious mononucleosis), היא מחלה מדבקת אשר נגרמת לרוב על ידי נגיף ה-EMV
(Epstein-Barr), אך יכולה להיגרם גם על ידי נגיף  ה- CMV. שני נגיפים אלה שייכים למשפחת נגיפי ההרפס. נגיף ה- EBV הוא אחד מהווירוסים הנפוצים בעולם, והוא תוקף בעיקר בגילאי הילדות, ואכן, בקרב כ- 90% מהמבוגרים קיימים נוגדנים כנגד וירוס ה- EBV מאחר ונדבקו בו בעבר. מחלת הנשיקה נפוצה בעיקר בקרב בני נוער ומבוגרים צעירים (בעיקר סטודנטים). לפחות אחד מכל ארבעה בני נוער ומבוגרים צעירים אשר נדבק בנגיף ה-EBV יפתח את המחלה. מהן הסיבות להתפתחות מחלת הנשיקה בגילאי הילדות, אילו סימפטומים יעידו עליה וכיצד ניתן לאבחן ולטפל בה? כל המידע החיוני על אודות המחלה הנפוצה.



מדוע מחלת הנשיקה נפוצה דווקא בקרב ילדים ומבוגרים צעירים?

אדם הנדבק בנגיף נחשב כנשאי של וירוס רדום, כלומר בלתי פעיל, ובשל כך הוא אינו יכול להידבק בו פעם נוספת. לעומת זאת, מי שנדבק בנגיף ה- EBV אינו מחוסן כנגד נגיף CMV ולהיפך, ולכן המחלה יכולה לחזור. מאחר ורובנו נושאים את הנגיפים הללו, מחלת הנשיקה נחשבת לנפוצה מאוד בקרב בני האדם, אם כי לא כולנו מפתחים מחלה שניכרת לעין. 


שכיחות נוגדני EBV בילדות נמוכה יותר, ונעה בין 20% ל -80% בהתאם לגיל, למיקום הגיאוגרפי ולמצב הסוציו-אקונומי. מסיבה זו מחלת הנשיקה צפויה להתפתח בעיקר בגילאי הילדות.  זיהום ראשוני בילדות שכיח פחות באזורים בהם חיה אוכלוסייה במצב סוציו-אקונומי גבוה יותר ותנאים סניטריים טובים. כמו כן, הזיהום נדיר במהלך השנה הראשונה של החיים בגלל חסינות פסיבית המתקבלת מנוגדנים אימהיים.


הנגיפים אשר מחוללים את המחלה מתפשטים בדרך כלל דרך נוזלי הגוף. המחלה מועברת בעיקר ברוק או ברסיסיו מאדם לאדם ( על ידי התעטשות, אכילה או שתייה מכלי משותף) וקרבה אינטימית ומכאן שמה, מאחר והיא מועברת במקרים רבים דרך נשיקה. בנוסף המחלה יכולה להתפשט באמצעות דם וזרע במהלך מגע מיני, עירויי דם והשתלות איברים. 


לאחר תהליך ההחלמה, הנגיפים ממשיכים להיות מופרשים תקופה ארוכה בנוזלי הגוף, ותורמים לאחוז ההדבקה הגבוה של המחלה. השכיחות של דלקת סימפטומטית מתחילה לעלות בגיל ההתבגרות ושיאה הוא בגילאי 15-24. פחות מ -10% מהילדים מפתחים זיהום קליני המלווה בתסמינים, זאת למרות שיעורי החשיפה הגבוהים. אצל רוב הילדים מתחת לגיל 5, הסימפטומים שיתפתחו יהיו קלים ולא משמעותיים או שלא יהיו קיימים כלל. 





מהם התסמינים המופיעים בעקבות התפתחות מחלת הנשיקה?

תסמיני מחלת הנשיקה, עשויים להיות דומים לאלה המאפיינים הצטננות קלה, ובמקרים מסוימים המחלה אינה מלווה כלל בתסמינים. הסימפטומים האופייניים צפויים להופיע בדרך כלל לאחר 4-6 שבועות ממועד ההידבקות בנגיף. 


למרות זאת, במצבים מסוימים עלולים להופיע תסמינים חמורים יותר, לרבות הגדלת בלוטות הלימפה המצויות מתחת ללסת התחתונה ולעיתים גם אלו המצויות באזור בית השחי, דלקת גרון, חום גבוה, כאבי ראש ותחושת עייפות קיצונית אשר תהיה משמעותית יותר בשלבי המחלה הראשונים. סימפטומים פחות שכיחים הם טחול וכבד מוגדלים, בחילות, חוסר תיאבון, נקודות אדומות בחך, צהבת קלה עקב מעורבות כבד שחולפת עם ההחלמה ופריחה. התסמינים עשויים להתפתח באיטיות ויתכן שלא יופיעו באותו זמן. 


ברוב המקרים, לאחר כשבועיים עד לארבעה שבועות תורגש הקלה משמעותית בתסמיני המחלה. עם זאת, חלק מהחולים צפויים לחוש עייפות ותשישות במשך מספר שבועות נוספים. לעיתים רחוקות, הסימפטומים של מחלת הנשיקה יכולים להימשך שישה חודשים או יותר.



איך ניתן לאבחן?

עיקר האבחנה של מחלת הנשיקה מתבססת על בדיקה גופנית ועל תיאור של התסמינים על ידי המטופל. ברוב המקרים, לא ידרשו בדיקות מעבדה לצורך האבחון. עם זאת, בדיקות מעבדה ספציפיות עשויות להיות נחוצות בכדי לזהות את הגורם למחלה בקרב אנשים שאינם חווים סימפטומים האופייניים. 


בדיקת ספירת דם תראה עלייה קלה במספר הכדוריות הלבנות (WBC) ובמיוחד בלימפוציטים. לעתים, נראה הימצאות לימפוציטים אטיפיים (Atypical Lymphocytes), האופייניים במיוחד במצבים של מחלת הנשיקה. בנוסף, בחלק מהמקרים בדיקת הדם תצביע על ירידה במספר הטסיות בדם. דלקת בכבד המתפתחת עקב המחלה הנגיפית, תביא לעלייה באנזימים המופרשים מהכבד. כמו כן, בשל כך שמדובר במחלה דלקתית עשויה להיות גם עלייה במדדי הדלקת ESR ו-CRP. קיימות גם בדיקות סרולוגיות אשר מזהות באופן חד משמעי את קיום הנגיף. 



מהן דרכי הטיפול?

רוב המקרים של מחלת הנשיקה הם מתונים ועוברים בקלות עם טיפול מינימלי, מאחר והזיהום לרוב לא חמור ונעלם מעצמו בתוך חודש עד חודשיים.


הטיפול במחלה נועד להקל על התסמינים בלבד, ואין שום תרופה או חיסון יעילים כיום שעשויים למנוע את ההדבקות בנגיף.


קורטיקוסטרואידים ניתנים לעיתים קרובות לטיפול בסיבוכים דלקתיים, כגון חסימה בדרכי הנשימה או תופעות אוטואימוניות 
(כמו לדוגמה אנמיה ותרומבוציטופיה). למרות זאת,  ערכן של תרופות אלה  שנוי במחלוקת והן עלולות לפגוע בסילוק העומס הנגיפי. בדומה לקורטיקובטרואידים גם תרופות אנטי ויראליות כמו לא הוכחו כמקטינות את אורך או חומרת המחלה והן אינן הוכחו כיעילות יותר מאשר משככי כאבים. 


ניתן להקל על התסמינים השונים באמצעות מנוחה, שתייה מרובה ונטילת תרופות שונות ללא מרשם לטיפול בכאבים ובחום. במצבים בהם הטחול מוגדל עקב המחלה, מומלץ להימנע מפעילות ספורטיבית, בשל חשש להיווצרות של קרע בטחול. 


בכדי להימנע מהדבקות יש להקפיד לא לבוא במגע עם רוק, לשתף משקאות, מזון או פריטים אישיים כמו מברשת שיניים עם נשאים. למרות זאת, כמעט ובלתי אפשרי למנוע הדבקות, מאחר ונשאי EBV בעבר יכולים לשאת ולהפיץ את הזיהום מעת לעת למשך שארית חייהם. 



עוד מ-Infomed

image beaconimage beaconimage beacon