אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

פסטיגל 2021: פרסומת אחת גדולה, רעשנית וארוכה מדי, אך גם כיפית

סמל של הארץ הארץ 20/11/2021 ננו שבתאי
אליאנה תדהר (מימין) ונועה קירל (משמאל) מפציעה כיאה למעמדה רק בסוף צילום: סולן הפקות © סופק על ידי הארץ אליאנה תדהר (מימין) ונועה קירל (משמאל) מפציעה כיאה למעמדה רק בסוף צילום: סולן הפקות

יש משהו מצחיק בעובדה שבכל שנה בוחרים יוצרי הפסטיגל להעניק לו שם ו"קונספט" המלווים בניסיון לטוות עלילה, כאילו מדובר במחזה. מניסיוני המועט בפסטיגלים, העלילה מהווה תירוץ לשירים, השירים הם תירוץ להופעת כוכבי הילדים — והכוכבים עצמם, מלבד גריפת הון עצמי ומנת פרסום, מהווים צינור נוסף לגריפת הון של העומדים בראש מפעל הפסטיגל, שהוא הרי כמו פרסומת אחת ארוכה (מדי) לכל מיני דברים המתאגדים לכדי עידוד צרכנות, ידוענות ומיני קפיטליזם לילדים, על מאפייניו המובהקים. הפרסומת הגדולה והרעשנית מוצגת מדי שנה לסבב של כמה הופעות בחנוכה, מה שהופך אותה למוצר נכסף על ידי רוב הילדים.

להורה "המשכיל" או "המתקדם" או "המודע", זה שמתלבט, נניח, בין חינוך מונטסורי לאנתרופוסופי ונדרש כעת לשאלה האם לקחת, או לא לקחת את ילדי לפסטיגל? — ענתה כבר יפה הדס בשן בטור ב"הארץ" ב-7 בנובמבר: "כן, אתם יכולים לקחת את הילדים שלכם לפסטיגל בלי ייסורי מצפון".

כמי שגדלה בבית סנובי מסנובי מן הסתם, כילדה, מעולם לא דרכתי באולם פסטיגל כלשהו, אך נחשפתי לחומרים אחרים. בגיל שמונה צפיתי בסרט "פאני ואלכסנדר" של אינגמר ברגמן, שהוא סרט על ילדים אבל לא לילדים, והמסקנה האישית שלי דומה לזו של בשן: שום נזק לא יקרה ללב ולראש התמימים של הילדים שיצפו בפסטיגל, אם כי אני מקווה שבמקביל רוב חומרי חייהם מעודנים וחכמים מעט יותר.

ובכן, מוזיקה, כוכבים ותימרות עשן — פסטיגל 2021 SKY HIGH! אנחנו ב"אקדמיה הגבוהה למלאכים שומרים", בטקס הענקת כנפיים לבוגרים מ"מגמת משאלות", "מגמת מלאכיות המשפחה" ועוד. צמד האיינג'לס סטטיק ובן אל המגניבים הם מלאכים בוגרים המתמחים במשפחות במצוקה, ומסייעים למנהל ישראל קטורזה לשדך מלאך או מלאכית למי שנזקק על פני האדמה, אבל אבוי! אנה מלאכי (או מלאכיאנה) הלא היא אליאנה תדהר, מאחרת לטקס ולא מקבלת כנפיים. היא ניגשת נסערת למשרד המנהל, שעל אף תחנוניה לכנפיים מורה לה לעשות סטאז' כמלאכית משפחה אצל "משפחת אושר" האומללה, בראשה האב האלמן רן דנקר שהעצב שלו מומר לעצבנות מתמדת כלפי חמשת ילדיו — כולם במצוקה רגשית כלשהי.

אליאנה תדהר עם סטטיק ובן אל תבורי. הפסטיגל מלא בקריצות למציאות הישראלית שרובן מכוונות להורים צילום: סולן הפקות © סופק על ידי הארץ אליאנה תדהר עם סטטיק ובן אל תבורי. הפסטיגל מלא בקריצות למציאות הישראלית שרובן מכוונות להורים צילום: סולן הפקות

עדן אלנה הפסיקה לדבר, קים אור אזולאי מתקשה בלימודים, שחר טבוך ה"חנון" סובל מבריונות, וכן הלאה. וכך, ממש כמו ב"צלילי המוזיקה", נוחתת אצלם אנה מלאכי הצנועה אך האמביציוזית, שדואגת לילדים לסנדוויצ'ים לביה"ס ולשיחות נפש קצרצרות וממצות — מחוות אימהיות שגורמות לאבא דנקר, כצפוי, להתאהב בה. אבל מלאכיות לא יכולות להתחתן עם בני אדם, לכן למרות האהבה שניצתה, אנה בורחת משם בבהלה ומפנה את מקומה לאישה בשר ודם, ולא סתם אישה, אלא רקדנית מהממת ופאם פטאל מרשעת קלאסית בשמלה אדומה – רונה לי שמעון, העתידה להיות אם חורגת שתשלח את הילדים לפנימייה, ממש כמו אירנה גרלך מהספר "אורה הכפולה" של אריך קסטנר.

היה אפשר, אם כבר יש דמות נשית ש"שונאת ילדים", לשזור מסר רדיקלי והומאני יותר כמו "לא כל אישה רוצה או צריכה להיות אימא", וזה לא הופך אותה ל"רעה"

אבל נעזוב את העלילה. היא ממילא מתפוגגת אחרי ההפסקה ונפתרת בסוף טוב לכולם, אל דאגה. במקומה מתחילה חאפלה ססגונית של שירים וריקודים בתלבושות צבעוניות, לוליינים נתלים, רקדניות בטן, ואפילו נבחרת ישראל אחת להתעמלות אמנותית. המסיבה כולה סובבת סביב הכוכבת הראשית של הערב — נועה קירל — המגיחה כיאה למעמדה רק בסוף, למספר שירים שלמים. אם אתם שואלים את עצמכם איך היא נראית, אז התשובה היא: "מיליון דולר". ואיך היא רוקדת? "מיליון דולר". ואיך היא שרה? "מיליון דולר". למרות הציניות המובנית, אני כותבת זאת ברצינות, קירל לא זכתה במעמדה בחסד, אלא בזכות. היא פרפורמרית כריזמטית שכיף לשמוע ולראות (בגבולות הז'אנר) גם אם מדובר במוצר שיוחלף מתישהו באחר צעיר יותר.

הקרן שוב את הוידאו

ובכל זאת אעיר הערה, דידקטית אולי: דמות החנון (שחר טבוך) קיבלה פתרון בעייתי מאוד. אחרי שהנער סובל מהתעללות ממשית מהבריון הכיתתי (בר ברימר) וכחלק מהסוף הטוב, ניגש הבריון לחנון ומגלה לו שהוא בעצם מלאך. מטרתו היתה שהחנון ימצא בתוכו את הכוח להתנגד לבריונות שמופנית כלפיו, ולהכיר בכוחו ובערכו. בפסטיגל זה מצליח. אבל מדובר במסר עקום, בעיקר בתקופה הנוכחית, בה אנו שומעים על אלימות גוברת בבתי הספר. לא על כתפי ילד בודד מונחת האחריות לעצור התנהגות אלימה ובריונית, אלא על המנהלים, צוותי ההוראה, המשפחות והסביבה כולה. גם בעלילה שטחית יש לתת את הדעת למסר, אפילו כשהוא "רדי מייד" — ואולי בעיקר כשהוא כזה.

רן דנקר במופע. אב אלמן שהעצבות שלו מומרת לעצבנות צילום: סולן הפקות © סופק על ידי הארץ רן דנקר במופע. אב אלמן שהעצבות שלו מומרת לעצבנות צילום: סולן הפקות

מסר בעייתי נוסף, אם כי שונה, קיים ב"החלטה" של רונה לי שמעון כאישה פתיינית ש"לא צריכה אף אחד" בשביל להצליח. הפסטיגל מלא בקריצות למציאות הישראלית (רובן מכוונות להורים) כמו למשל בדיחות על "חתונה ממבט ראשון", רמזי בדיחות על חייו האישיים־משפחתיים של בן אל תבורי, או קטורזה. ולכן, מעבר לסטריאוטיפ הנשי (המפתה היא הרעה, והצנועה היא אימהית וטובה) היה אפשר, אם כבר יש דמות נשית ש"שונאת ילדים", לשזור מסר רדיקלי והומאני יותר כמו "לא כל אישה רוצה או צריכה להיות אימא", וזה לא הופך אותה ל"רעה". אולי בשנה הבאה.

כך או כך, הפסטיגל לא מתיימר להיות "תיאטרון אורנה פורת", וזה בסדר, כאמור. זהבה בן נדמית קצת כנטע זר כי היא נטו זמרת ולא כוכבת ילדים, יוטיוברית או בדרנית, אבל זה מרענן ויפה. האנרגיה משתנה כשהיא עומדת על הבמה ושרה, ומשהו בכל זאת חודר קצת מעבר לאזורי הבידור, גם אם הפסטיגל הוא לא יצירה שמאחוריה עומד איזה לב חם וממשי.

פסטיגל 2021. השתדלו להימנע מלקנות את הפלסטיקים המהבהבים שמוכרים בכל פינה צילום: סולן הפקות © סופק על ידי הארץ פסטיגל 2021. השתדלו להימנע מלקנות את הפלסטיקים המהבהבים שמוכרים בכל פינה צילום: סולן הפקות

לסיכום, אני ממליצה לכם לצפות עם הילדים ב"צלילי המוזיקה" בכיכובה של ג'ולי אנדרוז המדהימה ולקרוא איתם את "אורה הכפולה" — מהספרים הטובים ביותר שנכתבו אי־פעם, ומתאימים לכל גיל. עשיתי זאת עם בתי, ובין לבין, שתינו בכל זאת נהנינו גם בפסטיגל. רמתו לא אחידה והוא ארוך מדי, אבל גם כיפי. ובכל זאת, השתדלו להימנע מלקנות את הפלסטיקים המהבהבים שמוכרים בכל פינה כי יש משבר אקולוגי, טוב? וגם, אחרי הפצצת הצמר גפן המתוק מומלץ מאוד לצחצח שיניים.

פסטיגל 2021 – SKY HIGHT "מגלים את מה שבפנים", בימוי: שחר רוזן, משתתפים: אליאנה תדהר, אליעד נחום, בר ברימר, בר מיניאלי, זהבה בן, ישראל קטורזה, נועה קירל, סטטיק ובן אל תבורי, עדן אלנה, קווין רובין, קים אור אזולאי, רונה לי שמעון, רן דנקר ושחר טבוך.

עוד מהארץ

image beaconimage beaconimage beacon