אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

חולמים על איטליה אבל מתעוררים בלבנט? יש לנו פסטה עבורכם

סמל של הארץ הארץ 13/01/2021 איתן לשם
בתוך המינימליזם מסתתר דיוק איטלקי. פסטה מיאה צילום: איתן לשם © סופק על ידי הארץ בתוך המינימליזם מסתתר דיוק איטלקי. פסטה מיאה צילום: איתן לשם

במסגרת המדור "מאמץ או מנפץ" אנחנו מבקרים את המסעדות, בתי האוכל, הדוכנים, המוצרים, המנות והמשלוחים שהפכו למיתולוגיים ובוחנים האם עמדו במבחן הזמן, מאז הפכו לכאלה. האם כוחם עדיין במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם: "פסטה מיאה" הוותיקה.

מי לא מתגעגע לאיטליה? שירים את ידו ואז יצא חרישית מהחדר. הגעגוע לארץ המגף הוא גופני ונפשי, וניתן לחזות בו בכל רגע ביום. החל מהקפה של הבוקר, דרך לבוש האנשים ברחוב ועד הזמינות הנפלאה של האוכל הפשוט והטוב. פעם, לפני שההמבורגרים והראמנים כבשו את העיר, תל אביב נשלטה בידי מסעדות איטלקיות שהביאו את בשורת הפסטה הטרייה ותנורי האבן לפיצות. יודע כל תייר קולינרי כי אות לבריאותה של כל עיר עוברת דרך המסעדות האיטלקיות הטובות שלה, אך באזור חיוג 03 הלכו וננטשו הפסטות לטובת מאכלים מפוארים יותר.

הפסטה הפכה למוצר צריכה ביתי בסיסי, וכל אחד הפך למומחה פסטה. כזה שילדיו אוהבים רק את זו שלו. זהו עוד אות ניצחון למטבח האיטלקי, כמובן, אך עם כל הכבוד ליכולות הבישול הביתיות  - הפסטה האיטלקית תמיד תישאר רחוקה. אלא אם כן ניתן עדיין להשיג העתק שלה במסעדה תל אביבית. "פסטה מיאה", למשל. הסיפור של האיטלקייה הזו החל לפני 24 שנים, אז המושגים "פסטה טרייה בעבודת יד" או "אל דנטה" היו זרים לקהל הרחב בערך כמו "לחם מחמצת" או "עלייה אקספוננציאלית". מאז היא הספיקה להיות חלק מגל ההתעצמות האיטלקי וגם מגל דעיכתו, וכעת – דווקא בלב הסגר שכופה שוב ושוב הכנת פסטה ביתית – שבנו אליה כדי לבדוק את האהבה האיטלקית הראשונה שלנו.

הזמנו פסטה בולונזה (58 שקלים) כיאה למכורי ראגו שכמונו, שעם כל התיישבות במסעדה באיטליה מזמינים ראגו כזה או אחר. קיבלנו פטוצ'יני רב ראגו וממועט רוטב, סימן ראשון להצלחה, משום שבניגוד ל"טעם הישראלי" שאוהב רוטב והרבה, מקורו של הבולונז הוא הרבה יותר יבש. כאן נותנים לבשר לנגן כינור ראשון והרוטב נועד רק כדי להדביק את הכל אחד לשני, ולהוסיף עוד מנעד טעמים המגיע מהשילובים בשר-עגבניות ופחמימה-עגבנייה. ניתן היה בקלות לזהות את היין האדום ברוטב, את איכותו הגבוהה של בשר הבקר שבושל באריכות בירקות שורש (כולל הנגיסה בחלקיקי הבשר, שמתמסרים בקלות לנוגס) ואת טריות הפסטה. אבל מה שבלט מעל הכל היא הארומה האיטלקית הברורה.

"פסטה בולונזה" של פסטה מיאה צילום: איתן לשם © סופק על ידי הארץ "פסטה בולונזה" של פסטה מיאה צילום: איתן לשם

דווקא המינימליזם של המנה הזו, שבנקל הופכת בעיבודים ישראליים יותר לפסטת עגבניות עם בשר, היא שהופכת את המנה הזו לאי איטלקי משמח באמצע כל הלבנט הזה. הפטוצ'יני מצדו עמד היטב במשימה והיה יציב, פריך וצהבהב, מוכן לאכילה מהנה. כולו היה מנוקד במעט רוטב, כמו מתגרה באכלן שיכול להוסיף כמות ראגו לכל ביס וביס כאוות נפשו ולחוש את השפע שבצנע. אין גודש, יש דיוק; אין "פינוק", יש מנה שלמה שמפנקת בזכות חומרי הגלם המצוינים בה. איטליה.

להשלמת ארוחת הילדים הזו הזמנו גם פיצה מרגריטה (54 שקלים) שהגיעה עירומה מבזיליקום, משום מה. למרות זאת היא הצליחה להיות פשוטה-פשוטה וטעימה-טעימה. הבצק הדק (אך לא מתגמש עד כדי התרסקותו על המגש) והשחום בקצוות סיפק תשתית נהדרת ומלוחה מעט לרוטב העגבניות העדין וגבינת המוצרלה שפוזרה בנדיבות. ממש ניתן לבצע חתך עומק למשולש הפיצה, ולראות כיצד שלוש השכבות – בצק, רוטב, גבינה – מסודרות אחת על גבי השנייה, אך לא מאבדות את עצמן אחת אל השנייה (כפי שקורה בפיצות רבות בהן לא ניתן להבדיל בין גבינה לבין רוטב).

כמה פשוטה, ככה טעימה. פיצה מרגריטה של פסטה מיאה צילום: איתן לשם © סופק על ידי הארץ כמה פשוטה, ככה טעימה. פיצה מרגריטה של פסטה מיאה צילום: איתן לשם

וכך, באמצע יום חם בצורה מטרידה בינואר, קיבלנו לידינו משלוח הישר מאיטליה. כנראה שתל אביב חיה, עדיין, כי אם לשפוט לפי מדד האיטלקיות המצוין לעיל – יש בה עדיין פסטה איטלקית איכותית שמזכירה נשכחות. עכשיו נותר רק לדאוג לכך שכל ההולכים ברחוב ילבשו חליפות והצלחנו לייבא את השם לכאן. לפחות עד יעבור זעם. מאמץ.

פסטה מיאה - וילסון 10, תל אביב. ראשון-שבת, 12:00-23:00

עוד מהארץ

image beaconimage beaconimage beacon