אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

פיצה מקפיצה: עד כמה היה הכרחי להשיב את התענוג הנוסטלגי מן האוב?

סמל של הארץ הארץ 29/08/2021 רוני קשמין
נוסטלגיה, האם היא מתוקה? פיצה מקפיצה צילום: רוני קשמין © סופק על ידי הארץ נוסטלגיה, האם היא מתוקה? פיצה מקפיצה צילום: רוני קשמין

בזמן שפיצריות אולטרה-מהוקצעות צומחות ברחבי הארץ כפטריות אחרי הגשם ובכל מקום שתזרקו אבן תמצאו לפחות פיצה מצוינת אחת, ב"מעדנות" החליטו כאילו לקחת צעד מכוון אחורה עם השקה מחודשת של "פיצה מקפיצה". אז נכון, פיצה נאפוליטנית, רומאית או ניו יורקית טובה ואפילו מעולה אפשר למצוא בחוץ, מקיבוץ מסדה, דרך נס ציונה או רחובות ועד אילת. אבל, וזה אבל גדול, מה עם מה שאפשר לשלוף ולהפשיר מהפריזר? או. הנה הקאטץ'. כי להזמין משלוח זה לפעמים יקר, ולמי יש כוח להתפיח בצק כשבחוץ חם כמו תנור ולצאת החוצה בשביל פיצה, לפעמים זה קצת תיק. במיוחד כשיש צהריים או ארוחת ערב לתקתק, ועדיף בצ'יק. 

בחברת מעדנות (שהיא בעצם תנובה מאז 1998) חשבו על מהלך שהוא גרוע וגאוני בו זמנית: ויתור על הזוהר והקידמה לטובת חזרה אחורה במנהרת הזמן כדי להשיב לחיים מותג, שספק אם הצעירים של היום מכירים, פיצה מקפיצה. מצד אחד, הולכים כמה צעדים אחורה עם פיצה לכאורה פחות "טובה" או איכותית. מצד שני, פתרון יצירתי ומהיר לארוחת צהריים של עצלנים. ואפילו כזו שפורטת על נים נוסטלגי (ד"ש לכל ילדי המפתח של שנות התשעים) ובקיצור, פיצה מהמקפיא. על הנייר, זו התאבדות כלכלית להשיק מחדש פיצה שהגבינה בה היא אפילו לא לגמרי מוצרלה (אמנם על האריזה כתוב "100% גבינה" אבל לא הבטיחו איזו) ועוד בתקופה בה כולנו מבחינים בין בצק שמרים למחמצת ומן הסתם בין גבינה צהובה למוצרלה. אם נצמדים לפרטים היבשים, זה לא נשמע כמו צעד שיש בו עודף שכל. ובכל זאת, אין להתכחש לקסם החמקמק שנהנית ממנו הנוסטלגיה באשר היא, גם כשהיא לא מבקשת להביא את הסחורה הכי טובה, אלא את הישנה, הזכורה והאהובה.

אז מה יש בפיצה ומה חשבנו עליה? 

יחסית לפיצה שהיא "רק" נוסטלגיה, יש הרבה הנחיות לאופן ההכנה שלה על גבי האריזה צילום: רוני קשמין © סופק על ידי הארץ יחסית לפיצה שהיא "רק" נוסטלגיה, יש הרבה הנחיות לאופן ההכנה שלה על גבי האריזה צילום: רוני קשמין

נתחיל מהסוף כדי להיפטר מהמתח המלודרמטי: הפיצה הזו לא בלתי טעימה. כמעט כואב להודות אבל היא אפילו טעימה. כמובן, אין צורך לייצר השוואה מיותרת מול פיצות בוטיק מצוינות שנאפו בעת ההזמנה. עם זאת, ביחס לפיצה שהרגע משנו מן המקפיא הביתי, שלפנו מאריזת הפלסטיק האישית שלה (ע"ע לא אקולוגי) והכנסו לאפייה קצרה בתנור, יש פה שיחוק אמיתי, לא נכחיש זאת. למעשה, יחסית ל"ארוחת מיקרו", בחברת מעדנות התקדמו כמה צעדים קדימה כדי להבטיח סוג של איכות: החל מהוראות הכנה מפורטות (10-15 דקות בתנור שחומם ל-200 מעלות), דרך הוראה מפורשת לאפות את הפיצה היישר מהמקפיא ולא להפשירה טרום האפייה ולבסוף, ההיעדר החשוד של הוראות הכנה המיקרו. בקיצור, שאפו.

למרות כל זה, משהו טיפה מתפספס. אולי זה היעדר המדבקות של משפחת פלינסטון שעבור חלקנו היו החלק המרגש ביותר בפיצה מקפיצה (כי היינו בגיל המתאים והיו אלו שנות התשעים) ואולי זה היעדר התום, אבל עדיין תחושת הפספס בולטת בכל זאת. זה טוב ויפה, אולי לא מאוד יפה אבל בהחלט טעים באופן משביע רצון, אבל זה לא הדבר האמיתי (והקצת דוחה) שהתגעגענו אליו. 

כך זה נראה לפני; וחבל על אריזות הפלסטיק האישיות, כי לא להתחשב בסביבה זה כל כך ניינטיז צילום: רוני קשמין © סופק על ידי הארץ כך זה נראה לפני; וחבל על אריזות הפלסטיק האישיות, כי לא להתחשב בסביבה זה כל כך ניינטיז צילום: רוני קשמין

כן, הפיצה טעימה (100% גבינה, לא רק מוצרלה) והבצק ממנו עשויה פציח וטעים במידה (שוב, כשלא מייצרים השוואה) ויש בה גם מידה "מנחמת" של גבינה צהובה (וגם מוצרלה) אבל היא לא אותו זיכרון מתוק ופיסה רחוקה של נוסטלגיה. שוב, אולי זה אובדן התום ואולי העובדה שהפעם לא חיממנו אותה במיקרו עד שהפכה לספוג נעים למגע וטעים להגעיל, כמו שהורגלנו אי אז בשנות התשעים, הלוא הן שעותיו היפות של המיקרוגל, אבל משהו נאבד בה. בסוף, טעימה להפתיע או לאו, עם 100% גבינה אבל רק 22% מוצרלה או כן, קצת כמו המיקרו – גם שעתה היפה של הפיצה מקפיצה ראויה להישאר אי שם בשנות התשעים. 

וכך זה נראה אחרי אפייה של 12 דקות ו-30 שנה צילום: רוני קשמין © סופק על ידי הארץ וכך זה נראה אחרי אפייה של 12 דקות ו-30 שנה צילום: רוני קשמין

מחיר: כ-30.10-25.70 שקלים ל-480 גרם (שש יחידות של 80 גרם כל אחת). 

עוד מהארץ

image beaconimage beaconimage beacon