אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

תשעה חודשים של הקאות בלי הפסקה: תסמונת ההריון ממנה סובלות נשים רבות

סמל של ynet ynet 12/05/2022 יובל ניב

בתחילת הריונה הראשון הרגישה נטע ברבי שמשהו לא תקין: "לא הפסקתי להקיא במשך ימים שלמים. הרגשתי שאני קורסת". הרופאים תחילה אמרו לה שככה זה בכל היריון, אבל בהמשך התברר שהיא סובלת מתסמונת היפראמזיס גרבידרום, שפוקדת כ-2% מההריוניות, ושבשבוע הבא תעמוד במרכז יום מודעות בינלאומי. על התופעה, דרכי הטיפול, ואיך שורדים אותה עד הלידה

זה התחיל בשבוע החמישי להריונה הראשון. "פתאום הרגשתי בחילות נוראיות", מספרת נטע ברבי. "לקחתי תרופה, אבל היא לא עזרה. הגעתי למצב שלא הייתי מפסיקה להקיא במשך יום שלם. הרגשתי שמשהו אובד, שאני קורסת".

קראו עוד:

היא הגיעה לחדר מיון, שם קיבלה נוזלים ותרופות ואובחנה כסובלת מתסמונת היפרמאזיס גרבידרום. זו לא הייתה הפעם הראשונה שנתקלה במונח הזה. "זכרתי באופן קלוש שלאחותי היה משהו דומה, אבל זה היה לפני הרבה שנים", אומרת ברבי (35), קלינאית תקשורת מהיישוב צור הדסה שבפרוזדור ירושלים. "לא זכרתי מה זה בדיוק. חשבתי שאקח תרופות ואהיה בסדר". 

אבל היא לא הייתה בסדר: תסמיני ההיפרמאזיס גריבדרום נמשכו לאורך כל ההיריון, עד שילדה את בנה הבכור, אליה-יוסף (4) – והיא סובלת מהם גם כיום, כשהיא בהיריון שני. אלא שלהיריון הנוכחי הגיעה מוכנה יותר, מודעת לבעיה ולתסמיניה. לקראת יום המודעות הבינלאומי להיפרמאזיס גרבידרום, שיחול ביום ראשון הקרוב (15.5), הסכימה לספר ל-ynet את סיפורה האישי, כי חשוב לה שכמה שיותר נשים ייחשפו לתסמונת – וגם כמה שיותר רופאים. 

"אנשים צריכים לדעת שזה לא היריון רגיל", היא אומרת. "זו תופעה ידועה, ששני אחוזים מהנשים ההריוניות סובלות ממנה. למרות זאת, בתחילת ההיריון הראשון הגעתי לרופאה בקהילה וסיפרתי לה על הסבל שלי, על ההקאות הבלתי פוסקות, והיא אמרה, 'אין לך שום דבר מיוחד. את כמו כל אישה בהיריון'".

נטע ברבי נטע ברבי

התייבשות, חולשה, איבוד משקל

היפראמזיס גרבידרום הוא מצב של הקאות יתר בהיריון, בדרך כלל בין השבוע הרביעי ל-12. ב-90% מהמקרים ההקאות מסתיימות עד לשבוע ה-20. נשים עם היפראמזיס לרוב מקיאות מספר רב של פעמים במשך היום ומאבדות לפחות חמישה אחוזים ממשקל גופן. ההקאות מלוות בהתייבשות ובחולשה.

הסיבות לתסמונת לא היו ידועות במשך שנים רבות, אבל ב-2018 נערך מחקר בארצות הברית שמצא את הסיבה. חוקרים מאוניברסיטת UCLA בקליפורניה, בראשות פרופ' מרלנה פייזו (שסבלה בעצמה מהתופעה במהלך הריונה ואיבדה עובר ב-1999), חקרו 15,756 נשים הרות שלא סבלו מבחילות או מהקאות ולקחו מהן דגימת רוק מחלל הפה שנשלחה לניתוח DNA. במקביל, נלקחו דגימות רוק מ-1,306 נשים הרות שסבלו מהיפראמזיס גרבידרום, אושפזו ונזקקו לעירוי נוזלים.

החוקרים מצאו רמות גבוהות של שני גנים, GDF15 ו-IGFBP7, אצל הנשים שסבלו מהתסמונת, וההערכה שלהם הייתה כי גנים אלו גורמים לרגישות הקיבה או לתשדורת מהקיבה למוח ובחזרה, ומכאן לבחילות ולהקאות. 

התסמונת זכתה לחשיפה נרחבת כשנודע שקיית מידלטון, הדוכסית מקיימברידג', סבלה ממנה במהלך שלושת הריונותיה. "אבל היא נסיכה", אומרת נטע ברבי, "אז אני בטוחה שהיה לה יותר קל".

קייט מידלטון היריון הריון הרה © צילום: גטי אימג קייט מידלטון היריון הריון הרה

הגוף בוגד

לה היה קשה מאוד, בעיקר בהיריון הראשון. "זה היה טראומטי", היא אומרת. "היו לא רק הקאות, אלא גם רעידות, ולא הייתי מסוגלת לשתות ולאכול. הייתי כל כך חלשה, שלא הייתי יכולה אפילו לדבר. הייתי מגיעה הרבה לבתי חולים כדי לקבל נוזלים, ובחלק מהמקרים אשפזו אותי.

"הטיפול התרופתי הוא לא פשוט. יש לו תופעות לוואי מאוד לא נעימות, והרבה מהאנרגיות מופנות להתמודדות איתן. הטיפול גם רחוק מלהפסיק את הסימפטומים: הוא מקל עליהם רק במעט, כדי שאפשר יהיה לשרוד. אבל חייבים לקבל את הטיפול הזה. החוקרת שגילתה את הבסיס הגנטי לתופעה מצאה שמנגנון הפעולה של ההורמון GDF15 הוא כזה שכשהאישה לא מטופלת, ונמצאת במצב של הרעבה והתייבשות כרוניות, ייצור ההורמון בגוף מתגבר עוד יותר, והבחילות וההקאות רק מתעצמות, ולכן חשוב שנשים יקבלו טיפול.

"הסבל הוא נוראי, וחוסר התפקוד הוא מוחלט. זה לשכב במיטה יום אחר יום ולבכות לפני שנרדמים בלילה, כי יודעים שמחר יגיע עוד יום כזה. זה לא להתקלח ימים, ובקושי לדבר, ולא לחפוף ראש, ולא לצחצח שיניים, כי זה מאמץ גדול מדי, וזה גם גורם להקאות"

"הסבל הוא נוראי, וחוסר התפקוד הוא מוחלט. זה לשכב במיטה יום אחר יום ולבכות לפני שנרדמים בלילה, כי יודעים שמחר יגיע עוד יום כזה. זה לא להתקלח ימים, ובקושי לדבר, ולא לחפוף ראש, ולא לצחצח שיניים, כי זה מאמץ גדול מדי, וזה גם גורם להקאות, ומבחינתנו צריך לעשות הכול כדי לא להקיא, כי כשמתחילים, זה לא מפסיק.

"כל ההיריון נאלצתי להיעדר מהעבודה. אני עובדת באותו מקום כבר יותר מעשר שנים, מאז שסיימתי ללמוד, ומעולם לא נעדרתי יותר משבוע-שבועיים חופש שלקחתי מראש. יש לי מטופלים שסומכים עליי, שרגילים לקבל ממני שירות בכל מצב. יש לי גם סטודנטים שעוברים אצלי הכשרה – ופתאום נעלמתי לכולם. ביום אחד פשוט נעלמתי להם לכל תשעת חודשי ההיריון. ומכיוון שזו מחלה לא מוכרת, הרבה אנשים לא מבינים וחושבים שזה עניין של בחירה. הם לא מבינים שהגוף בוגד ומפסיק לתפקד".

עדי עובדיה אלכסנדר עדי עובדיה אלכסנדר

לא יכולתי לחבק את הילד

במהלך ההיריון ביקשה ברבי ללמוד על התופעה והגיעה לקבוצת פייסבוק סגורה, שבה נשים שסובלות מהתופעה עוזרות זו לזו עם מידע רפואי ותמיכה רגשית. מנהלת אותה עדי עובדיה אלכסנדר (37), סטארטאפיסטית, שסבלה מהתופעה בהריונות עם בנותיה מאי (שבע) ועופרי (חמש). 

"בהיריון הראשון לא אובחנתי עד לחודש החמישי", היא נזכרת. "אחרי שקראתי חומרים ברשת ולמדתי את הנושא, היה לי הרבה יותר קל. בהיריון השני עדיין סבלתי מהקאות ומבחילות, אבל במהלך העירויים בבית החולים הייתי מסתמסת עם חברות הקבוצה או כותבת פוסטים".

כיום חברות בקבוצה כ-4,000 נשים. לקראת יום המודעות הבינלאומי לתופעה פותחת עובדיה אלכסנדר קבוצה נוספת, "קהילת היפראמזיס ישראל", שתהיה פתוחה גם לגברים ולכל מי שירצה לדעת על היפראמזיס גרבידרום. היא גם צילמה סרט תיעודי בנושא, "עד הלידה זה יעבור", שעדיין לא הוקרן. "ידע הוא כוח", היא אומרת. "בזכות הידע שצברתי, יכולתי להתמודד עם התסמינים בהיריון השני בצורה הרבה יותר קלה".

"נאלצתי להיאבק על הזכות לקבל טיפול רפואי. יש הרבה אנשי רפואה מעולים שמודעים לתופעה ומטפלים בה כמו שצריך, אבל יש גם הרבה שלא, והייתי צריכה להתמודד גם איתם"

גם ההיריון השני של נטע ברבי עובר עליה הרבה יותר קל מהראשון. "אחרי ההיריון הראשון הייתי בטראומה נפשית לא פשוטה", היא אומרת. "אמנם, כל הסימפטומים נפסקו מיד אחרי הלידה, אבל הייתי מותשת מהמצבים הפיזיים הקשים, ולא פחות מזה, מהצורך להתמודד עם קשיים ביורוקרטיים. נאלצתי להיאבק על הזכות לקבל טיפול רפואי. יש הרבה אנשי רפואה מעולים שמודעים לתופעה ומטפלים בה כמו שצריך, אבל יש גם הרבה שלא, והייתי צריכה להתמודד גם איתם. למשל, יש רופאים שאומרים לנשים שג'ינג'ר יכול לעזור להן ולהקל על התסמינים, וזה פשוט לא נכון.

"בין ההריונות עשיתי הרבה הכנות, בכל המישורים. פניתי לרופאים מתאימים, כתבתי מכתבים. מי שמאוד עזרה לי הייתה ד"ר רויטל דרעי-חסיד, מרכזת תחום רפואת הנשים במחוז ירושלים של כללית, שהסדירה את נושא האשפוז הביתי לנשים שסובלות מהתסמונת. בזכות הטיפול הטוב שקיבלתי, התחלתי להרגיש שיפור כבר בחודש השישי. גם הנשים בקבוצת הפייסבוק מאוד תומכות.

"מאוד עזרה לי גם אחותי הקטנה, שעברה לגור אצלנו השנה כדי לטפל בבן שלי. בחודשים הראשונים של ההיריון השני, ממש עד לאחרונה, לא יכולתי אפילו לחבק אותו, כי הריח היה גורם לי להקיא. רק בזכות אחותי הוא לא ספג נזק רגשי".

עוד מ-ynet

image beaconimage beaconimage beacon