אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

עוד לייפסטייל

הדילמה של הדתיות: טובלות במקווה למרות הקורונה מחשש סיכון הזוגיות

סמל של Xnet Xnet 23/03/2020 דינה חלוץ

בשבועות האחרונים עוררה הטבילה במקוואות דיונים סוערים בקבוצות ווטסאפ ופייסבוק של נשים דתיות, והדילמה שעולה משם בהחלט קשה: האם לוותר על הטבילה ועל הקשר הפיזי עם בן הזוג לתקופה שלא ניתן לדעת מתי היא תיגמר, או לשמור על הזוגיות ולהסתכן בקורונה? האם פיקוח נפש דוחה טבילה?

  האם פיקוח נפש דוחה טבילה?
(צילום אילוסטרציה) (צילום: Shutterstock) © סופק על ידי Xnet

האם פיקוח נפש דוחה טבילה? (צילום אילוסטרציה) (צילום: Shutterstock)

מה שהתחיל בתהיות מהוססות הפך במהרה לדאגה של ממש, ויש נשים שכבר הודיעו שאותן לא יראו במקווה עד יעבור זעם. מדובר בשאלה הלכתית כבדת משקל, שכן אישה מצווה לטבול במקווה לאחר נידתה, ואם לא כן לא יתאפשר שום מגע בינה לבין בעלה. "מצד אחד אני ממש חוששת להיכנס למקווה, ומצד שני לא לטבול זה נשמע באמת דבר שלא אעמוד בו! להישאר אסורים עד למועד לא ידוע? לחיות יחד בבית ולהישאר אסורים? קשה ביותר", כתבה אחת הנשים בקבוצת ווטסאפ שחברות בה נשים דתיות.

 

משרד הדתות פרסם לאחרונה הנחיות חדשות לתחזוקת המקוואות, הכוללות בין היתר איסור לקבל נשים הנמצאות בבידוד; צמצום השהייה במקווה וביצוע ההכנות לטבילה בבית; שמירת מרחק של שני מטר בין אישה לאישה ובין טובלת לבלנית; הקפדה על מספר נוכחים; וכמובן הקפדה יתרה על ניקיון המים והחלפתם מדי יום. ולמרות זאת, ישנן נשים רבות שדעתן אינה נוחה, בעיקר אחרי שבסוף השבוע האחרון נודע ששתי מקוואות באפרת ובמודיעין נסגרו וחוטאו, לאחר שהתברר שחולת קורונה ביקרה בהם.

בעבור נשים דתיות וחרדיות מדובר
בשאלה הלכתית כבדת משקל (צילום אילוסטרציה) (צילום:
Shutterstock) © סופק על ידי Xnet

בעבור נשים דתיות וחרדיות מדובר בשאלה הלכתית כבדת משקל (צילום אילוסטרציה) (צילום: Shutterstock)

 
הנחיות למקווה בזמן קורונה © סופק על ידי Xnet הנחיות למקווה בזמן קורונה
 

רופאה גינקולוגית דתייה שביקשה לא להיחשף כתבה בקבוצת הפייסבוק הסגורה "פמיניסטיות הלכתיות": "לא ללכת לטבול. אני כותבת את זה כרופאת נשים וכאישה בכלל. אי אפשר לאכוף את יישום ההנחיות, המקוואות קטנים וחסרי אוורור, הבלניות והנשים הן קבוצה הטרוגנית שמתייחסת אחרת לשאלות דת מול הגבלות משרד הבריאות. שוב הנשים הדתיות צריכות לשאת על עצמן את הקונפליקט הבלתי נסבל הזה, וכואב לי על מי ששומרת הלכה ומנסה להרות".

 

באותה דעה מחזיקות גם הרבניות ד"ר חנה אדלר לזרוביץ', שהיא גיניקולוגית מומחית, ושרה סגל־כץ, מורת הלכה, שפרסמו גילוי דעת בעמוד הפייסבוק של תנועת "קולך" (נשים דתיות פמיניסטיות). תחת הכותרת "ונשמרתן מאוד לנפשותיכם" קראו לנשים - "בדמעות מרובות, בלב נשבר ומתוך חשש עצום לדיני נפשות" - לוותר על הטבילה, "כל עוד משרד הבריאות לא מפקח על הסטנדרט הראוי בכל מקווה ומקווה".

 

לסיכום דבריהן כתבו: "מבחינה הלכתית אסור להיכנס לחשש סכנה, אם אין אפשרות בטוחה לטבילה. הסכנה עתה איננה לטובלת הבודדת אלא לציבור כולו... אם לאישה אין מידע בדבר קיום ההנחיות במקווה הסמוך לביתה – אל לה לסכן את עצמה ובתוך כך, את בריאות הציבור לצורך הטבילה".

 

בגילוי הדעת שלהן הן מתייחסות למסמך "מערך המקוואות בישראל", שנכתב על ידי המכון לאסטרטגיה ציונית בשנת 2015 וכולל מחקר על מצב התברואה במקוואות הציבוריים לנשים. לפי הממצאים כ־75% ממקוואות הנשים בישראל פועלים ללא רישיון עסק, ועל פי חוזר של משרד הבריאות "רק במקווה שלו יש רישיון עסק, ניתן לדעת שהתנאים התברואתיים והאחרים תקינים".

    

"חסרים אמצעי חיטוי"

כבר ב־2004 התריע מבקר המדינה שרמת התברואה במקוואות אינה מספקת ואינה מפוקחת דיה. כלומר, שהבדיקות היומיות הנדרשות להבטחת איכותם התברואתית של מי המקוואות לא נעשו, ובדיקות תקופתיות שנעשו - לא תאמו את הנדרש. "בבדיקה נמצא כי 80 מתוך 94 המקוואות שפעלו בתחומי השיפוט של הרשויות המקומיות שנבדקו, הופעלו ללא רישיון עסק, כשליש מהם הופעלו בידי גופים פרטיים, בלא שהיה כל פיקוח על מצבם התברואתי והפיזי", נכתב בדו"ח.

 עוד עלה מהדו"ח שלא נוהלו רישומים על חיטוי המים ולכן אי אפשר היה לדעת אם המים חוטאו כנדרש, ובמקוואות רבים הוחלפו המים בתדירות פחותה מן הנדרש.

 

לטענת סגל־כץ וד"ר אדלר־לזרוביץ, בין פרסום דו"ח מבקר המדינה בשנת 2004 לבין פרסום הדו"ח של המכון לאסטרטגיה ציונית בשנת 2015, הליקויים לא תוקנו, ואותו המצב נמשך עד היום. "מסתבר שגילוי ליקויים תברואתיים במקווה אינו מוביל לסגירתו, ולכן הנשים הטובלות בו חשופות לסכנות שהן אינן מודעות להן", כתבו השתיים.

 

שתי הרבניות מציינות כי בשיחות שערכו עם בלניות בשטח עולה תמונת מצב מטרידה: "ניטור וחיטוי המים מבוצע על ידי הבלנית בלבד, ואם ישנו פיקוח הרי הוא אחת לשנה ביישובים קטנים ואחת לחודש בערים הגדולות. על אף שהבלניות עלולות לטעות ביישום ההנחיות, כמעט אין מנגנון שמפקח בשטח על תוצאות החיטוי מטעם המועצה הדתית או משרד הבריאות... בחלק מהמקוואות לא סופקו כל האמצעים לחיטוי המרחבים ולמיגון עצמי של הבלניות, שחלקן בקבוצת סיכון בשל גילן. בנוסף, התנאים הקבועים במבני המקוואות של חוסר אוורור מעלים חשש עז לגבי פוטנציאל הרעלה מכמות הכלור שעלולה להיות מוגזמת ללא פיקוח. הבלניות עובדות במסירות רבה וחזקה עליהן שהן עושות את המירב לפי יכולתן, אך הן זקוקות לליווי מקצועי בעת העבודה בפועל".

 

שתי הרבניות ציפו לתגובות זועמות מצד הממסד הדתי, בפועל התגובות היו מינוריות בהרבה. "בימי שגרה היינו מקבלות מתקפות אישיות, וזה לא מה שקורה עכשיו. כולם מבינים שאנחנו בתוך שאלה ענקית של דיני נפשות", אומרת סגל-כץ.

 

למה כתבתן את גילוי הדעת?

"בתקופה האחרונה אנחנו כמורות הלכה, משיבות כל יום לעשרות פניות של נשים ששואלות אם זה בטוח לטבול במקווה, ואם הן לא יטבלו מה הדין. כתבנו תשובה מסודרת לכולן, וגם כדי להפעיל לחץ על משרד הבריאות. אני בלנית מתנדבת מעל עשר שנים, כך שאני מכירה את מקוואות ירושלים לפני ולפנים".

 

מאיפה האומץ לצאת נגד הממסד הדתי"?

"האומץ בא מהמקום שאנחנו יודעות שיש סכנה. ידוע שהמקוואות במצב לא טוב מזה שנים רבות, זה אומר שבעצם הבריאות של הטובלות הופקרה כל השנים במקוואות שאינם עומדים בתקן הנדרש, ועכשיו הסיפור הוא לא על פוטנציאל לחטוף פטרייה ברגל, אלא על הדבקת המונים. זו פצצת מתקתקת ומסוכנת. בגלל הסכנות המובנות סגרו את הבריכות הציבוריות ואת חדרי הכושר, אבל לא את המקוואות. למה זה בסדר" שלחנו את המסמך למשרד לשירותי דת ולמשרד הבריאות, אבל עד עכשיו לא קיבלנו תשובות".

 

מה אתן מציעות?

"למשרד הבריאות אנחנו מציעות שהנשים מהצוותים שמפקחים על הבריכות הציבוריות, שסגורות עכשיו ממילא, יבואו לפקח על המקוואות. בלניות עובדות מאוד קשה, עושות עבודת קודש ממש, אבל אי אפשר להטיל על כתפיהן אחריות לידע מדעי מקצועי שהן לא למדו מעולם. אין שום ידע בבחינות ההסמכה של הבלניות שקשור לתברואה".

 

ומה אתן מציעות לציבור הנשים?

"בצער רב אין לנו אלא להסיק שאם אישה אינה יכולה לטבול במקווה בשל החשש לבריאותה, משמעות הדבר היא הארכת תקופת האיסור עד לסיום המגיפה. קראנו לציבור הנשים ובני זוגן להחמיר בשמירת דיני נפשות כל עוד בטיחות הטבילה אינה מפוקחת. נכון שכשאישה לא טובלת היא ממשיכה למעשה להיות בתקופת הנידה ולהיות אסורה לבעלה. זה קשה מאוד, אבל אפשרי. אמונה צריכה לבוא אחרי שנשמרנו ונזהרנו על נפשותינו".

 
שרה סגל־כץ. "אמונה צריכה
לבוא אחרי שנשמרנו ונזהרנו על נפשותינו"(צילום: אביגיל פיפרנו) © סופק על ידי Xnet

שרה סגל־כץ. "אמונה צריכה לבוא אחרי שנשמרנו ונזהרנו על נפשותינו"(צילום: אביגיל פיפרנו)

 

"מריחות את האקונומיקה מהקירות"

לימור קליינמן (34), אם לארבעה מצור הדסה, בלנית מתנדבת במקווה במחוז ירושלים, יועצת מינית מוסמכת ובעלת חברת "ואהבתם", למכירת אמצעי עונג לתגבור התשוקה המינית על פי ההלכה, דווקא לא לחוצה. "כמו כל המדינה גם אני הייתי בחוסר ודאות מוחלט לגבי מה הולך להיות עם טקס הטבילה, אבל לפני שבועיים הגיעו ההנחיות המפורטות ממשרד הדתות שמאוד הרגיעו אותי", היא אומרת.

 

איזה חששות מעלות הנשים שפונות אלייך?

"שואלות אם המקום עבר חיטוי, או כל כמה זמן מחליפים את המים. בדרך כלל לא מחליפים את המים בתדירות כל כך גבוהה, עכשיו מחליפים כל יום וכשאנחנו מספרות את זה לנשים הן נרגעות. יש נשים שנכנסות ואומרות שהן ממש מריחות את האקונומיקה מהקירות וזה מרגיע אותן, ויש נשים קצת יותר היסטריות. למשל מישהי שהגיעה לפה עם דמעות בעיניים וסיפרה שהיא ובעלה הרבה בבית וקשה להם להיות בלי מגע בימים כאלה שהם ממש זקוקים לו. היא באה כדי לראות אם היא מסוגלת לטבול, אבל היא ממש פחדה להיכנס".

 

איך שכנעת אותה?

"אמרתי לה 'בואי תקראי ביחד איתי את ההנחיות של משרד הדתות', הבטחתי לה שאנחנו מקפידות על כל סעיף וסעיף, וככה היא הלכה ונרגעה ובסוף היא טבלה. יום הטבילה זה יום כל כך רגיש ועדין, טקס מעבר בין הריחוק לקירוב בין בני זוג, ולהוסיף על זה את העננה של הקורונה הופך את היום הזה לרגיש יותר".

 

איך אתן מיישמות את ההנחיות החדשות?

"גם קודם הקפדנו על היגיינה, אבל עכשיו אנחנו נוקטות הקפדה יתרה. קיבלנו חומרי חיטוי והוראות מדויקות כיצד להשתמש בהם, קיבלנו מד כלור ואנחנו מבקשות מהנשים למדוד כדי לוודא שהכלור מספיק כדי להרוג כל נגיף חי, אנחנו מקפידות על מרחק של שני מטר מהנשים שבאות לטבול, ועל כך שנשים יגיעו מוכנות לטבילה מהבית, אחרי שהן עשו את כל ההכנות. בימים רגילים עושות את זה במקווה. כמובן שנשים שנמצאות בבידוד לא באות, יש פסק הלכה בעניין, ובנוסף, אנחנו מבקשות להביא ציוד מהבית ולא להשתמש בציוד של המקווה, למשל מגבות".

 
הבלנית לימור קליינמן.
"אנחנו מבקשות להביא ציוד מהבית ולא להשתמש בציוד של המקווה"(צילום:
לימור קליינמן) © סופק על ידי Xnet

הבלנית לימור קליינמן. "אנחנו מבקשות להביא ציוד מהבית ולא להשתמש בציוד של המקווה"(צילום: לימור קליינמן)

 

קרה שהגיעה אישה לטבילה ולא קיבלתן אותה?

"זה קרה ממש אתמול, מישהי הגיעה לא מוכנה, היא רצתה להתקלח ולעשות את כל ההכנות במקווה, ולצערי הרב אילצתי אותה לחזור הביתה ולעשות את ההכנות שם. היא ניסתה קצת להתווכח, אבל בסופו של דבר היא הבינה וכיבדה את זה".

 

את מכירה נשים שוויתרו על הטבילה בשל החשש להידבק?

"אני באופן אישי לא מכירה אף אישה שוויתרה על מצוות הטבילה. אני יודעת שרבנים מקבלים שאלות מנשים אם לטבול או לא, וממה שאני יודעת כולן מקבלות מהן את התשובה שהמקוואות בטוחות לטבילה בשל ההנחיות המחמירות של משרד הדתות. כיועצת מינית אני לא יכולה להפריז בחשיבות הטבילה ותרומתה לזוגיות. גם ככה זו תקופה לחוצה ומאתגרת לזוגיות, אין כמעט זוג שלא יחווה משבר בתקופה הזאת, וכשמקפידים על טהרת המשפחה ולא מגבילים את הקרבה זה עוזר בהפגת המתחים".

     

"טבילה באמבטיה לא מותרת"

רוב המקוואות בארץ מתופעלים על ידי המועצות הדתיות, המשרד לשירותי דת אמור לפקח על פעילותם השוטפת ומשרד הבריאות אמור לפקח על התנאים התברואתיים. חלק מהמקוואות, בעיקר בירושלים ובבני ברק, נמצאים בידיים פרטיות ואינם מפוקחים בכלל.

 

דבורה אייפרמן, מנהלת אגף מבני דת במשרד לשירותי דת, שאחראית בין היתר על המקוואות, הוציאה עד היום שישה עידכונים להנחיות של המשרד לשירותי דת בשל התפרצות הקורונה, ועדיין היא מקבלת פניות רבות מהשטח, ממנהלי מועצות דתיות, בלניות ונשים מבוהלות, ששואלות כמה זה בטוח לטבול במקווה בימים טרופים אלה. "ככל שהמצב מחמיר, ההנחיות מחמירות", היא אומרת, "אנחנו בקשר שוטף עם משרד הבריאות ומתאימים את עצמנו לסיטואציה המשתנה".

 

שקלתם לסגור את המקוואות, כמו שנסגרו בריכות השחייה ומועדוני הכושר?

"כל עוד משרד הבריאות מאפשר למקוואות לפעול, אנחנו כמשרד לשירותי דת צריכים לפתוח, תוך הקפדה על ההנחיות הכי מחמירות שיש. בניגוד לבריכות השחייה, למקוואות אין תחליף, טהרת המשפחה היא ערך עליון לנשים רבות בישראל, והן לא יוותרו על זה. הבריכות נסגרו גם כדי למנוע התקהלות, שבה אין שליטה על זהות המתרחצים, בעוד שבמקווה הטבילה יחידנית ואנחנו יודעות מי היתה במים".

 

את עצמך הולכת למקווה?

"כן, אני אישה חרדית, גם אני נדרשת למקווה ואני טובלת רגועה ובלב שלם. ומי ערב לי שכשאני הולכת לסופר לא מסתובב לידי מישהו שנושא את הנגיף" זה יכול לבוא מכל מקום ואין לזה סוף. ישבתי עם אנשי משרד הבריאות והם הבטיחו לי שכל עוד בור הטבילה מטופל ומחוטא כראוי, אין בעיה של הדבקה".

 

השאלה אם אנחנו יכולים לסמוך על זה, באין פיקוח מספק?

"הבלניות מאוד מקפידות על ההנחיות, בתקופה כזאת הן עומדות בחזית ואין לנו אלא לסמוך עליהן. הפיקוח על איכות המים, התברואה וההיגיינה במקוואות הן באחריות משרד הבריאות, ואני יודעת שהם מפעילים מפקחים שדוגמים את המים".

 
דבורה אייפרמן, מנהלת אגף מבני
דת במשרד לשירותי דת. "טובלת בלב שלם"(צילום: המשרד לשירותי דת) © סופק על ידי Xnet

דבורה אייפרמן, מנהלת אגף מבני דת במשרד לשירותי דת. "טובלת בלב שלם"(צילום: המשרד לשירותי דת)

 

יש אפשרות לטבילה חלופית בים או אפילו באמבטיה בבית?

"אני לא סמכות הלכתית לענות על זה, אבל ממה שאני יודעת יצאה הנחיה של הרבנות הראשית שטבילה באמבטיה ממש לא מותרת. לגבי ים, נהר או מעיין, שכל אחת תשאל את הרב שלה, יש רבנים שיתירו בעת הזאת, ויש כאלה שלא. אני יכולה להגיד לך שליהודיות ברוסיה לא היו מקוואות בתקופת הקומוניזם, והן טבלו בנהר קפוא, אחרי ששברו את שכבת הקרח מלמעלה".

 

איך המשרד מתייחס לגילוי הדעת של הרבניות ד"ר חנה אדלר־לזרוביץ ושרה סגל־כץ?

"אני מבינה אותן, הדאגה הנשית אחת לשנייה מחממת את הלב וחלק מהדברים שהן כתבו ראויים לציון, אבל לא כל הדברים מדויקים. בניגוד למה שהן כתבו, המקוואות שפועלים תחת המשרד פועלים לפי הנחיות והמים עוברים את הבדיקות הנדרשות ועוברים חיטוי כנדרש".

 

והמקוואות הפרטיים?

"אנחנו אמנם לא אחראים עליהם, אבל משרד הבריאות כן מפקח על ההיגיינה והתברואה בהם".

 

ומה עם מקווה פרטי בבית?

במכון פועה, פוריות ורפואה על פי ההלכה, פרסמו השבוע כי הם אמנם סומכים על הנחיות משרד הדתות ומצטרפים לקביעה כי מי שאינה בבידוד יכולה לטבול ללא חשש, שכן ניתן לסמוך על הכלור במי המקווה שהוא מחטא את המים. יחד עם זאת, קוראים במכון לנשים לשקול את דחיית הווסת באמצעות גלולות למניעת היריון ובכך למנוע טבילה עתידית.

 

פתרון נוסף שהועלה באחד הפורומים לנשים דתיות הוא "מקווה ביתי 40 סאה בהכשר העדה החרדית", שאותו אפשר להשיג בירושלים. מקווה ביתי קצת יותר משוכלל תוכנן על ידי היזם גדעון אבנשפנגר, אדם חילוני דווקא, שהקים לפני שבע שנים את חברת "מקווה מלכות" לייצור, שיווק והתקנה של מקוואות ביתיים, כפטנט רשום. "אם תבקרי בעיר דוד בירושלים תגלי שבתקופת בית ראשון ושני היה מקווה בכל בית", הוא טוען.

 

איך הגיע אדם חילוני לתכנן ולייצר מקוואות ביתיים?

"קניתי לאמא שלי כלבה ליום ההולדת, אבל היא ביקשה שנאלף אותה קודם, אז לקחתי אותה אליי הביתה והיא נעלמה לי. במשך 18 יום חיפשתי את הכלבה, ואז אמא שלי קיבלה טלפון מהרב תדהר אילון אזולאי מכוכב יעקב, שאמר לה שהכלבה נמצאת אצלו. נסעתי לקחת אותה, וכשדיברנו הוא אמר לי שהוא היה רוצה שיהיה לו מקווה ביתי. התחלתי לחשוב איך אפשר לעזור לו. אני איש מחשבים לפרנסתי, ללא ידע בהלכה, אבל התחלתי לנסות כל מיני חומרים, ובסופו של דבר הגעתי לחומר מפלסטיק שקיבל את הכשר הרבנים כיוון שהוא עשוי מנפט שמגיע מהאדמה ולכן נחשב למקור שאינו מקבל טומאה. למעלה מחמש שנים עסקתי בפיתוח המוצר, וכמעט שנתיים המוצר נמצא בשוק, בהכשר של רבנים מכובדים, ובראשם הרב חיים קנייבסקי".

 

כמה מקוואות הצלחת למכור?

"מכרנו 17 מקוואות, חלקם נמצאים בבניינים משותפים וחלקם בבתים ובדירות פרטיות".

 

כמה עולה מקווה?

"המקווה הקטן 38 אלף שקל, והגדול 77 אלף שקל. כל מקווה שאנחנו בונים יש רב צמוד שמשגיח שאנחנו עושים את זה על פי ההלכה".

 

הייתה עלייה בביקוש מאז התפרצות הקורונה?

"יש הרבה מאוד טלפונים שמתעניינים. במוקדם או במאוחר נשים יבינו את היתרונות של המקווה הביתי, כפתרון נוח וזמין לא רק לימי קורונה".

 
מקווה בבית(צילום: גדעון
אבנשפנגר) © סופק על ידי Xnet

מקווה בבית(צילום: גדעון אבנשפנגר)

 

תגובת משרד הבריאות:

================

בהתאם לחוק רישוי עסקים, מקוואות הם עסק טעון רישוי, את הרישיון מנפיקה הרשות המקומית לאחר שקיבלה את אישור משרד הבריאות. במשרד הבריאות, נושא המקוואות מטופל ע"י אנשי המערך לבריאות הסביבה העוסקים בין השאר גם בפיקוח תברואי על מקוואות. מערך זה כולל 7 מחוזות הפזורים ברחבי הארץ, ובכל מחוז בהתאם לחלוקה גיאוגרפית מפקחים העוסקים גם במשימה זו.

בימים כתיקונם הפיקוח והבקרה של משרד הבריאות על המקוואות נערכים באמצעים שונים ביניהם: אישור המקווה במסגרת הליך רישוי העסק, חידוש תקופתי של רישיון העסק, בקרה על איכות המים הנדגמת, טיפול בתלונות ציבור, ביקורות שגרתיות באתרים ועוד. בימים אלה משרד הבריאות כמו כל המשק, מקיים שגרת פעילות במתכונת מצומצמת בכל התחומים וגם בתחום זה.

בימים אלה מנסח המשרד (בשיתוף עם משרד הדתות) מסמך המדגיש ומפרט את שגרת ההתנהלות הנדרשת במקוואות בימים אלה, לרבות הנחיות לתברואה כללית, לשמירת מרחק, ולטיפול במקווה ובבורות הטבילה במקרים בהם טבלה חולת קורונה.

עוד מ-Xnet

image beaconimage beaconimage beacon