אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

בוורלי גלן־קופלנד, מוזיקאי נהדר שבגיל 76 זוכה שהעולם יקשיב לו

סמל של הארץ הארץ 29/09/2020 בן שלו
בוורלי גלן־קופלנד. חיבוק בצורה של מוזיקה צילום: PAUL ATWOOD / NYT © סופק על ידי הארץ בוורלי גלן־קופלנד. חיבוק בצורה של מוזיקה צילום: PAUL ATWOOD / NYT

זה אחד השירים היפים ביותר שיצאו לאחרונה. פיסת מוזיקה מיוחדת במינה. היא מתחילה עם פסנתר וקונטרבס שמציירים לולאות מלודיה דומות אך לא זהות במקצב חריג של 17 שמיניות. אחר כך מגיח קול אנושי עמוק ומגורען, כמו אלומת אור שבתוכה מרחפים חלקיקי אבק, ושר מעין מזמור ללא מילים. בשלב הבא מפעפעים לתוך השיר סינתסייזרים בשני זרמים אטיים, האחד רחב והשני דקיק.

River Dreams הוא שמו של הקטע, שאי אפשר לתייג ולקטלג. יש בו צלצול חופשי וגמיש של ג'ז, חומרה קומפוזיטורית של מוזיקה קלאסית, צבעים מסונתזים של מוזיקה אלקטרונית, שורשיות עתיקה של מוזיקה עממית והתכוונות רגשית של מוזיקה דתית. בנוסף לכל האיכויות האלה יש מאחורי River Dreams גם סיפור מרתק על מוזיקאי נהדר שבגיל 76 זוכה בפעם הראשונה שהעולם יקשיב לו.

הקרן שוב את הוידאו
הוא התחיל להזדהות כטרנסג'נדר רק בסוף שנות ה–90, אחרי שקרא ספר של אקטיביסט טרנסג'נדר והרגיש שהתחושות שמתוארות בו זהות לתחושות שלו

לפני יותר מעשר שנים, כשהיה בן 64, בוורלי גלן־קופלנד אמר לבת זוגו שהוא חושב שיגלו אותו רק אחרי מותו. למרבה השמחה הוא טעה. הגילוי של גלן־קופלנד היה מאוחר מאוד — אחרי כ–50 שנה של יצירה מוזיקלית — אבל הוא התרחש עוד בחייו של הזמר. אספן מוזיקה יפני היה האיש שחולל את התהליך. לפני כמה שנים הוא נתקל בקלטת של האלבום Keyboard Fantasies שגלן־קופלנד הוציא ב–500 עותקים באמצע שנות ה–80. הוא שלח למוזיקאי מייל ושאל אם יש לו עותקים נוספים של הקלטת.

הדיאלוג בין האספן לבין גלן־קופלנד הוביל להדפסתו של Keyboard Fantasies במהדורת ויניל מחודשת, שהפליאה חובבי מוזיקה שלא היו מודעים לקיומו של הזמר. מוזיקאים בולטים שפועלים על התפר שבין פופ לאלקטרוניקה, כמו המפיקים פור טט וקריבו, הביעו את התפעלותם הנדהמת. כשקריבו (שם הבמה של המוזיקאי הקנדי דן סניית) נשאל בתחילת הקורונה לאיזו מוזיקה הוא פונה כדי להתחזק ולהתנחם, הוא אמר: "המוזיקה של בוורלי גלן־קופלנד, יותר מכל מוזיקה שאני מכיר, ממחישה את היכולת המיוחסת למוזיקה לרפא ולאחד אותנו. זה חיבוק בצורה של מוזיקה. אם אתם מרגישים לחוצים, מפוחדים או עצובים, תקשיבו למוזיקה הזאת פעם אחר פעם אחר פעם".

הקרן שוב את הוידאו

השיח שהתהווה סביב המוזיקאי האלמוני הוביל להזמנות מפסטיבלים בארה"ב ובאירופה, וגם לסרט התיעודי Keyboard Fantasies מ–2019, שגולל את סיפור חייו ויצירתו של גלן־קופלנד והתמקד בנוסף למוזיקה בזהותו כטרנסג'נדר. לפני שלושה חודשים גלן־קופלנד הוציא אלבום הופעה שהוקלט בשנה שעברה בפסטיבל Le Guess Who? בהולנד, ובאותו זמן הוציא את River Dreams, השיר הראשון שהוציא זה 15 שנה, שבישר את יציאתו (בסוף השבוע הזה) של אלבום האוסף בעל השם הדו משמעי Transmissions.

הקרן שוב את הוידאו

כמו ג'וני מיטשל

הקרן שוב את הוידאו

בוורלי גלן (הוא הוסיף את השם "קופלנד" כמחווה למלחין הנערץ עליו, ארון קופלנד) נולד ב–1944 בפילדלפיה להורים ממוצא אפריקאי ואינדיאני. כבר בילדות המוקדמת, סביב גיל שלוש, הוא זיהה את עצמו כבן, אבל לא כלפי הסובבים אותו. הוא חי כאשה עד אחרי גיל 50. המשיכה שלו למוזיקה התחילה בבית — אביו היה פסנתרן קלאסי ואמו ניגנה ושרה ספיריצ'ואלס. המשפחה עברה מארה"ב לקנדה וגלן למד מוזיקה בקולג' והתמקד בשירים אמנותיים קלאסיים (לידר). מאוחר יותר למד גם אופרה, והרקע הזה נשמע היטב בשירה שלו. בזמן הלימודים באוניברסיטה, שבהם ניהל רומן עם אשה, משפחתו ניסתה לכפות עליו טיפול בשוק חשמלי לצורך "ריפויו" מהנטייה המינית שלו, אבל הוא הצליח לברוח. זמן קצר לאחר מכן התחתן עם גבר. "זה החזיק מעמד 15 וחצי דקות. מה לעזאזל חשבנו?" אמר בסרט התיעודי עליו.

בתחילת שנות ה–70 גלן־קופלנד היה קרוב להשקתה של קריירה מוזיקלית משגשגת. היה לו מנהל שעבד עם בוב דילן ו"הדורס", וכשמאזינים לשני האלבומים הראשונים שלו, שיצאו ב–1970 ו–1971, קשה להבין איך הוא נותר אלמוני. אלה אלבומי סינגר־סונגרייטר אקוסטיים יפהפיים, שמזכירים את ג'וני מיטשל לא רק בסגנון אלא גם באיכות. שיר נפלא כמו The Colour of Anyhow, שפותח את האלבום השני, היה אמור להיהפך לקלאסיקה אהובה. אבל זה לא קרה, אולי מפני שמזמרת שחורה ציפו לכתוב ולבצע שירי סול ואר־אנ'־בי ולא שירים אקוסטיים מופנמים, ואולי משום שגלן־קופלנד הקרין איזושהי אחרות שהקהל לא ידע איך לעכל.

ארון קופלנד. המלחין הנערץ עליו, צילום: MARTELL / AP © סופק על ידי הארץ ארון קופלנד. המלחין הנערץ עליו, צילום: MARTELL / AP

באמצע שנות ה–70 הוא כבר לא הקליט ולא הופיע. הוא התפרנס אז בעיקר מהופעה בטלוויזיה הקנדית, בתוכנית ילדים, Mister Dressup. הוא אהב את העבודה לצד ילדים, שכללה גם כתיבת מוזיקה, והפרנסה היתה טובה, אבל הטלוויזיה היתה מלכודת בכל הנוגע לזהות שלו. "הופעתי בטלוויזיה יותר מעשרים שנה, ואנשים הכירו אותי במשך זמן רב כבוורלי־היא. לא יכולתי להיהפך פתאום לבוורלי־הוא. זה היה מחולל מהומה", אמר בשנה שעברה למגזין The Face. "הורים בתקופה ההיא לא היו מוכנים לדבר כזה. בקושי קיבלו אז יחסים חד מיניים. אין סיכוי שהיו מקבלים טרנסג'נדר".

באמצע שנות ה–80, בתקופה שבה הופיע בטלוויזיה, גלן־קופלנד הקליט את Keyboard Fantasies, אלבום אלקטרוני שהקליט לבדו עם סינתסייזרים ומכונת תופים בלבד. אלבום מהסוג הזה היה צפוי להתיישן מהר מאוד, אבל הכשרון המלודי של גלן־קופלנד, הפתיחות שלו למוזיקה מסונתזת, השירה מלאת ההבעה שלו והממד הרוחני שקיים במוזיקה – כל אלה הקנו לפנטזיות המקלדת, או לפחות לטובות שבהן, מהות על זמנית.

ג'וני מיטשל. אלבומיו הראשונים של גלן־קופלנד מזכירים את מיטשל בסגנון ובאיכות צילום: John Shearer / Invision / AP © סופק על ידי הארץ ג'וני מיטשל. אלבומיו הראשונים של גלן־קופלנד מזכירים את מיטשל בסגנון ובאיכות צילום: John Shearer / Invision / AP

כזה הוא השיר שפותח את האלבום, Ever New. כך הוא אכן נשמע, חדש תמיד. "אילו היינו מגיחים מתוך המרק הקדמוני עם קיטאר בידיים שלנו (קיטאר הוא סינתסייזר שמוחזק כמו גיטרה), כך היו נשמעים שירי הערש שלנו", כתבה מבקרת המגזין המקוון "פיצ'פורק" על Keyboard Fantasies.

בזמן אמת האלבום נתקל בהתעלמות מוחלטת. זה לא הפתיע את גלן־קופלנד. "אף פעם לא רציתי תהילה. מה שרציתי היה לחלוק את המוזיקה שלי עם העולם. בסוף שנות השלושים שלי כבר לא ציפיתי לזה", אמר. כיום, באמצע שנות השבעים לחייו, השאיפה שלו מתממשת סוף סוף: חובבי מוזיקה ומוזיקאים בכל העולם מתפעלים ממנו ושואבים ממנו השראה.

פתוחים יותר

בסרט התיעודי עליו גלן־קופלנד אומר שבני דורו לא הבינו את המוזיקה שלו ואת המטען שנקשר בה, ואילו אנשים צעירים יותר — "כמוהם", אומר גלן־קופלנד ומצביע על הנגנים בני ה–20 ומשהו שמלווים אותו — פתוחים הרבה יותר לצליל האלקטרוני ולמסר הרוחני־סביבתי של השירים. הדור הצעיר מקבל ביתר קלות גם את הזהות המגדרית של גלן־קופלנד. הוא התחיל להזדהות כטרנסג'נדר רק בסוף שנות ה–90, אחרי שקרא ספר של אקטיביסט טרנסג'נדר והרגיש שהתחושות שמתוארות בו זהות לתחושות שלו. ב–2007 פגש את האמנית אליזבת פאדון, שאיתה הוא חי כיום.

הקורונה החריפה את מצבם הכלכלי של גלן־קופלנד ואשתו, ובתה של פאדון אירגנה מגבית אינטרנטית שבה נאספו בשבילם 100 אלף דולר. מצד שני, ההתכנסות המנטלית של תקופת הקורונה גרמה למוזיקה של גלן־קופלנד, שממילא עוררה התעניינות, להישמע רלוונטית מתמיד. בהופעה בהולנד שהוקלטה ויצאה לאחרונה באלבום, כשגלן־קופלנד לא היה בטוח איזה שיר הוא אמור להתחיל לנגן, הוא צחק ואמר לקהל "כשאתה כמעט בן 75 אתה כבר לא זוכר שום דבר, באמת".

כעבור כמה שירים סיפר שבתחילת הרומן עם אשתו, שצעירה ממנו בכעשר שנים, היא לא הבינה מדוע הוא שוכח מלים ושעכשיו, כשהיא בעצמה בת יותר מ–60, היא מבינה. יכול להיות שהזיכרון של גלן־קופלנד באמת נחלש, אבל המוזיקה שלו זוכרת המון, ומספרת על כך בשילוב יפהפה של צלילות, רגישות, כוח, רכות, מוזיקליות וענווה.

עוד מהארץ

image beaconimage beaconimage beacon