אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

זי קיי הוא אחד הראפרים הטובים במדינה. מה גרם לו לצאת להפסקה של 15 שנה?

סמל של הארץ הארץ 13/10/2021 בן שלו
זי קיי. "פרפקציוניזם זה וואחד דילמה" צילום: תומר אפלבאום © סופק על ידי הארץ זי קיי. "פרפקציוניזם זה וואחד דילמה" צילום: תומר אפלבאום

לפני שלושה חודשים, על הבמה של מועדון גגארין בדרום תל אביב, הראפר זי קיי (זוהר כספי) הגיע סוף סוף לארץ המובטחת. הוא מכנה אותה ניו.זי.לנד, וכך נקרא גם אלבום הבכורה שלו. "אדמת זי החדשה, פיראטים שלי רואים ת'יבשה", מכריז כספי בשיר הנושא של האלבום, ובהשפעת המילים האלה והמוזיקה בעלת הצביון הרחב והדרמטי, מצטיירת בראש סצינה קולנועית של ספינה שמתקרבת אל החוף הנכסף בסיומו של מסע ממושך ומפרך.

המסע של זי קיי בדרך לאלבום הבכורה שלו הוא באמת אחד המסעות הממושכים שידע ההיפ־הופ הישראלי. 15 שנה אחרי שהתחיל לעשות ראפ כנער בקרית אתא ותשע שנים אחרי שהוציא את המיקסטייפ הראשון והיחיד שלו כאמן סולו, כספי הוציא סוף סוף את "ניו.זי.לנד" בתחילת 2020. הופעת ההשקה היתה אמורה להתקיים כמה שבועות לאחר מכן, אבל אז התחילה הקורונה. רק ביולי 2021, שנה וחצי אחרי צאת האלבום, כספי יכול היה לפגוש את הפיראטים שלו — הגרעין הקשה של אוהדיו. הוא מודה שלא היה בטוח שהם נשארו על הספינה. "היה רגע שחשבתי 'עברה יותר משנה, למישהו עוד בכלל אכפת?'" הוא אומר. "אבל כשההופעה התחילה קיבלתי את הבום הכי יפה שיכול להיות. אתה שומע את כל הקהל שר, כמו צבא. אנשים שחלק מהם הגיעו מרחוק. קרית שמונה אפילו. כשאתה מקבל פידבק כזה, אתה מבין שזה לא היה לחינם. זה נוגע באנשים".

הקרן שוב את הוידאו

מחר כספי יופיע לראשונה בפסטיבל אינדינגב. בניגוד להופעת ההשקה, באינדינגב רוב הקהל לא ישתייך לפיראטים של זי קיי. "זה אתגר", הוא אומר. "לעשות משהו שיגרום לאנשים שלא הכירו אותי להתעורר למחרת ולחשוב 'מה ראיתי אתמול?'" זה לא תרחיש מופרך, למרות שפע הגירויים המוזיקליים של אינדינגב. זי קיי הוא לא רק אחד הראפרים הטובים ביותר שפועלים כיום בסצינה המקומית, הוא גם פרפורמר כריזמטי. "לפעמים כשאני עולה על הבמה נכנסת בי איזו חיה", הוא אומר. "אני מרגיש כמו מישהו אחר".

הקרן שוב את הוידאו

אם על הבמה כספי נהפך לחיה, באולפן ההקלטות הוא מרגיש כמו ילד אמצעי, Middle Child. כך נקרא אחד השירים של ג'יי קול, אחד הראפרים האמריקאיים האהובים על כספי. כשג'יי קול בן ה–36 קרא לעצמו ילד אמצע, מסביר כספי, הוא התכוון לכך שהוא נמצא בין הדור הצעיר, העכשווי ("כל הליל־ים מיניהם", אומר כספי), לבין הדור המבוגר, הראפרים של שנות התשעים. "הוא מדבר אל אנשים שאוהבים את שני הדורות. זה איפה שאני נמצא", אומר כספי בן ה–33.

במקום ליהנות מהחיים

זי קיי. מדבר אל אנשים שאוהבים את שני הדורות צילום: תומר אפלבאום © סופק על ידי הארץ זי קיי. מדבר אל אנשים שאוהבים את שני הדורות צילום: תומר אפלבאום
"אתה מכיר את זה בשירי גזענות שאומרים 'גזענות זה לא טוב ובוא נעשה שלום ברחוב'? אז אותי זה לא מעניין. אני רוצה לשמוע חוויה. מה עברת, מי פגע בך, מה היה לא בסדר. אל תספר לי שגזענות זה לא טוב. אתה לא מגלה לי כלום"

העץ של ההיפ־הופ האמריקאי לא מקביל לעץ של ההיפ־הופ הישראלי, אבל כשמקשיבים ל"ניו.זי.לנד" אפשר להבין מדוע כספי משתמש במושג שטבע ג'יי קול. גם הוא משלב בין העכשווי לישן. המצפן המוזיקלי שלו נוטה אל קו התפר שבין שני העולמות האלה. "יש קטע בלעשות אלבום שלם עם ביטים מפוצצים של טראפ ויאללה כולם להרים את התחת, אבל אני אשקר אם אני אגיד לך שאני הולך למועדון כל שבוע. זה לא אני", הוא אומר. "מצד שני, אני גם לא יכול לעשות אלבום שלם של בום־באפ (זה כינויו של המקצב הבסיסי של ההיפ־הופ הישן, משנות השמונים והתשעים, ב"ש). זה קצת משעמם אותי".

בנוסף להיפ־הופ ישן והיפ־הופ חדש, אפשר לשמוע באלבום של זי קיי נגיעות של ג'ז. ולא ג'ז אמריקאי או ישראלי — ג'ז אזרבייג'ני, ממחוזותיה של הפסנתרנית עזיזה מוסטפה זאדה. משפחתו של כספי עלתה לישראל מאזרבייג'ן כשהיה בן שבע. "אבא שלי תמיד השמיע לי ג'ז אזרבייג'ני והיה מתגאה בזה שבאזרבייג'ן יש ג'ז עשיר", מספר כספי. "בהיפ־הופ יש את האלמנט של הסימפולים. אנחנו מחפשים דגימות שאף אחד אחר לא הביא. אז חשבתי 'רגע, מאיפה אני באתי? מה עושה אותי אני?' והחלטתי לשים את הג'ז האזרבייג'ני". הוא מתחיל לצחוק ומוסיף: "אחר כך שהתברר לי שגם כהן (המפיק והראפר מיכאל כהן) הביא סימפול כזה, ואין לו שום קשר לאזרבייג'ן".

הקרן שוב את הוידאו

כספי, שנולד בבאקו בירת אזרבייג'ן, עלה לישראל עם משפחתו ב–1994. על קבלת הפנים שחיכתה לו בבית הספר בקרית אתא אפשר ללמוד בשיר "שלום כיתה א'", שנכלל באלבום. כספי אומר שם שביום הראשון בבית ספר הילדים קראו לו "רוסי מסריח", ושעד כיתה ד' לא היה לו אף חבר, ושעד כיתה ו' הוא לא נגע בספר, ושהעלבון צרוב בו עד היום: "בלילה שלפני היתה לי משאלה / להיות שקוף שם בפינה של הכיתה / הרבה זמן ואני לא מצליח / לשכוח איך קראו לי 'רוסי מסריח'".

"זה משהו שלא רציתי לדבר עליו אף פעם. לא רציתי לכתוב את השיר הזה כי ידעתי שזה יעשה לי לא טוב", אומר כספי. "אבל ידעתי שאני אצטרך לעשות את זה מתישהו, והאלבום הזה נראה הזמן הנכון. הרגשתי שאנשים רוצים לשמוע מה יש לי להגיד, מה חשוב לי להגיד. את זה חשוב לי להגיד. למרות שאולי לא כיף לי להגיד. לפעמים אני מתבאס שאנחנו חיים בעולם שבו צריך התייחס לחרא הזה במקום ליהנות מהחיים".

על כתיבת השיר, מתוך החוויה שהוא עצמו עבר, כספי אומר: "אתה מכיר את זה בשירי גזענות שאומרים 'גזענות זה לא טוב ובוא נעשה שלום ברחוב'? אז אותי זה לא מעניין. אני רוצה לשמוע חוויה. מה עברת, מי פגע בך, מה היה לא בסדר. אל תספר לי שגזענות זה לא טוב. אתה לא מגלה לי כלום".

כספי בהופעה. "אתה שומע את כל הקהל שר, כמו צבא" צילום: פשה מץ

כספי בהופעה. "אתה שומע את כל הקהל שר, כמו צבא" צילום: פשה מץ
© סופק על ידי הארץ
"אני רוצה לשמוע חוויה. מה עברת, מי פגע בך, מה היה לא בסדר. אל תספר לי שגזענות זה לא טוב. אתה לא מגלה לי כלום"

באלבום של זי קיי יש כמה אזכורים של הקריות, אבל כספי לא מתיימר לייצג את המקום שבו גדל, כמו שקורה לפעמים באלבומי היפ־הופ. "אני בא מכמה מקומות. קרית אתא זה לא המקום היחיד. החוף שליד בית החולים שבו נולדתי בבאקו, גם הוא חשוב לי", אומר כספי. הוא מספר שבשירים שהקליט בתחילת דרכו, כשהיה עדיין נער, היתה גאווה מקומית צפונית. "אמרנו הרבה 04, דיברנו בגאווה על חיפה, אבל כשהיינו מגיעים לחיפה מהקריות היו מסתכלים עלינו עקום, אז הבנו שזה לא באמת שלנו. חוץ מזה, כשראפר אמריקאי אומר I represent the streets זה נשמע יותר אמין מאשר ראפר ישראלי. I don’t represent the streets".

אבל משהו ממה שקורה ברחובות היותר קשים של הקריות בכל זאת נכנס לאלבום. השיר "חי מת" (שכולל סימפול מראיון עם זוהר ארגוב, שבו הוא משתמש במושג הזה) הוא על אדם שמכור לסמים. "זה היה נפוץ בדור שלי בקריות. ראית דברים כאלה", אומר כספי. "חבר'ה שחבל עליהם, שאתה רוצה לעזור להם ולא יכול. אתה רוצה להוציא אותם אבל אתה יודע שלא משנה מה תעשה, הבן אדם חי מת".

כשכספי מספר על המיקסטייפים שהוציא בתחילת דרכו — תחילה כמה מיקסטייפים של הצמד "הצד האחר", שבו היה חבר עם סיי אבשלומוב, ואחר כך המיקסטייפ הראשון והיחיד שלו כאמן סולו, "אורבנולוג'י" (2011) — הוא אומר "צחוק־צחוק אבל כמה שנים עברו? 15 שנה. המיקסטייפ הראשון יצא ב–2006. יש פה כבר 15 שנה של עשייה. הגיע הזמן, לא?"

כספי באמת חיכה המון זמן עד שהוציא ב–2020 את אלבומו הרשמי הראשון, שאותו הפיק ביחד עם יוני קליסקי (בנו של תמיר קליסקי) ווסילי דונץ (שנפטר בגיל 27, בנסיבות טרגיות שכספי מעדיף לא לפרט, ולא זכה לראות את האלבום מתממש על הבמה). "חיכיתי הרבה זמן כי אני פרפקציוניסט", אומר כספי. "פרפקציוניזם זה וואחד דילמה. חלק ממני אמר 'די, שחרר, להתבגר זה להבין שלא הכל יכול להיות בדיוק איך שאתה חולם'. אבל חלק אחר התעקש לא להציג לעולם משהו שאני לא אוהב עד הסוף. באיזשהו שלב אמרתי 'פאק על הזמן, אין אותו מבחינתי. מתי שאני אהיה מבסוט, רק אז אני אוציא'. לכן זה לקח די הרבה שנים".

וכשראית שבשנים האלה ההיפ־הופ הישראלי יוצא מהמחתרת ונכנס למיינסטרים, וראפרים בני גילך נהפכים לכוכבים, לא דיגדג לך להוציא?

"דיגדג לאללה, אבל מה זה משנה אם אני לא מחובר למה שעשיתי? אין לי אגו ברמה הזאת שאני חייב להוציא רק בשביל להוציא. אף פעם לא קינאתי בראפרים אחרים. אני מאושר מהפריצה של רביד (פלוטניק), טונה ופלד. זה פתח כל כך הרבה דלתות. יש לנו עולם חדש של מוזיקה בארץ וזה בזכות החבר'ה האלה. כשאני מוציא אלבום, יש מי שישמע אותו. יש אנשים שמבינים מה זה היפ־הופ, מה זה ליריקס, מה זה תוכן. אז ניחם אותי לדעת שכשאני אוציא, יהיה מי שיקשיב. יש קרקע פורייה".

עוד מהארץ

image beaconimage beaconimage beacon