אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

יום הולדת 80 לרב הליצנים של קרקס הFאנק

סמל של הארץ הארץ 21/07/2021 בן שלו
ג'ורג' קלינטון. "האבא של חללית־האם של הFאנק" צילום: Redferns © סופק על ידי הארץ ג'ורג' קלינטון. "האבא של חללית־האם של הFאנק" צילום: Redferns

ב–1997 דיוויזיית הFאנק הדו־ראשית "פרלמנט/פאנקדליק" נכנסה להיכל התהילה של הרוקנרול. מי שהציג אותה בטקס היה פרינס, שהושפע ממנה עמוקות. "הפאנק הוא הכוח שהעיף את הגג של ה־Sucker שהוא המוזיקה המודרנית, וג'ורג' קלינטון הגדול הוא האבא של חללית־האם של הפאנק", הכריז פרינס. אחר כך הוא אמר על קלינטון, מייסד ומנהיג "פרלמנט/פאנקדליק", כמה דברים שנשמעו כמו טקסט שהוכתב על ידי אנשי היכל התהילה של הרוק, ואז הפסיק, עשה תנועת ביטול ואמר: "אני אספר לכם משהו על ג'ורג' קלינטון. פעם הוא שלח לי הקלטה ואמר לי 'You P on it, and then I’ll P on it, ואז נראה מה יש לנו'. זה אומר לכם הכל על ג'ורג' קלינטון".

הקהל בטקס הגיב בצחוק, שנבע ככל הנראה ממבוכה. פרינס לא הסביר את משחק המלים, וללא הסבר אי אפשר היה להבין. במילון של המוזיקה הפופולרית, ובעיקר של המוזיקה השחורה, P היא האות של ג'ורג' קלינטון, קצת כמו שסגול הוא הצבע של פרינס. P זה קיצור של P-Funk. P-Funk זה קיצור של פרלמנט/פאנקדליק. פרלמנט/פאנקדליק הן שתי להקות שהיו בעצם להקה אחת: אותם מוזיקאים, עם אותו מנהיג, שהוציאו מוזיקה תחת שני שמות, בהתכוונות מוזיקלית שונה, בחברות תקליטים שונות. גוף העבודה המשותף של "פרלמנט/פאנקדליק" לאורך שנות השבעים הוא כשלעצמו אוצר מוזיקלי־תרבותי מרהיב, וכשמשקללים לתוך התמונה גם את ההשפעה העצומה של הפי־פאנק על המוזיקה של העשורים האחרונים (מפרינס, דרך להקות רוק מבוססות גרוב כמו "טוקינג הדס" ו"רד הוט צ'ילי פפרס", ועד – הכי רלוונטי – ההיפ הופ כולו) מגיעים למסקנה שג'ורג' קלינטון, שהיום מצוין יום הולדתו ה-80, הוא אחד מענקי המוזיקה הפופולרית בחצי המאה האחרונה.

הקרן שוב את הוידאו

הרצון לחגוג את יום הולדתו ה-80 של קלינטון נובע במידה רבה מכך שבהשוואה לענקים מבוגרים אחרים, שיצירתם נחגגת באופן בלתי פוסק, עליו לא מרבים לדבר, אף על פי שטביעות האצבע המוזיקליות שלו נמצאות בכל מקום. בגזרה הישראלית, שעד לאחרונה התייחסה בריחוק מסוים למוזיקה השחורה, קלינטון לא היה ולא יהיה גיבור תרבות, אבל לא מדובר בתופעה יוצאת דופן. גם במקומות אחרים, עם תודעת גרוב יותר מפותחת, קלינטון לא מקבל את מלוא ההכרה שמגיעה לו. דמותו לא התאימה מעולם לתבניות המקובלות של סולן ומנהיג להקה בעולם הפופ והרוק, מפני ש"פרלמנט/פאנקדליק" עצמה מעולם לא התאימה לתבניות המקובלות של להקה פורצת דרך.

ג'ורג' קלינטו בהופעה של "פרלמנט/פאנקדליק" באטלנטה ב-2019 צילום: Robb Cohen/Invision/AP © סופק על ידי הארץ ג'ורג' קלינטו בהופעה של "פרלמנט/פאנקדליק" באטלנטה ב-2019 צילום: Robb Cohen/Invision/AP

למעשה, קלינטון ושותפיו יצרו תבנית חדשה, דגם חד־פעמי, של יחידה מוזיקלית שהיא הרבה יותר מלהקה וגם הרבה יותר ממוזיקלית: מעין קרקס חוצני שמצד אחד דחה בביטול משועשע את הערכים המזוהים עם אמנות "חשובה" – רצינות, עקביות, אותנטיות – ובו בזמן ניסח, בדרכו הליצנית, חזון כולל ורדיקלי של שחרור ואחדות. ג'ורג' קלינטון היה רב הליצנים של הקרקס הזה, האדריכל של הזיה ענקית שמסוכמת היטב בשמו של אחד האלבומים הראשונים של "פאנקדליק": Free your mind… and your ass will follow. הסיבה העיקרית לכך שג'ורג' קלינטון הוא לא שם שמוכר בכל בית היא שהאנושות לא השכילה עדיין לשחרר את התודעה והישבן שלה.

קלינטון נולד בצפון קרוליינה וגדל בניו ג'רזי. בסוף שנות החמישים הוא הקים עם כמה נערים בני גילו את הרכב הדו-וופ The Parliaments. בשנות השישים קלינטון וחבריו עברו לדטרויט, שבה פרחה באותן שנים האימפריה של "מוטאון". קלינטון שימש במשך זמן קצר כותב שירים ב"מוטאון", אבל הסגנון המהוקצע והמשמעת הקפדנית שהפכו את "מוטאון" להצלחה מסחררת לא התאימו לנפש החופשייה שלו, שנמשכה יותר אל הרוקנרול הפרוע, הקדם־פאנקיסטי, שיצרו בסוף שנות השישים להקות דטרויטיות כמו "הסטוג'ס" ו-MC5, ואל החזון של התנועה הפסיכדלית.

"פאנקדליק" ו"פרלמנט", האונה הימנית והשמאלית במוח הכוורת של קלינטון ושותפיו, התחילו לפעול במקביל ב-1970, אבל במחצית הראשונה של שנות השבעים "פאנקדליק" היתה הלהקה הפעילה יותר. הפסיכדליה השחורה באלבומים הראשונים שלה הושפעה בצורה עמוקה מג'ימי הנדריקס ומסליי סטון, אבל אם אצל הנדריקס, ובמידה פחותה אך קיימת אצל סטון, היתה במוזיקה תחושה של מבנה וארגון, המוזיקה של "פאנקדליק" נשמעה תמיד על סף הכאוס — שילוב בין לקיחה קולקטיבית של אל־אס־די לבין דרשה קודחת ו"דיבור בלשונות" בכנסייה השחורה.

הופעה של "פרלמנט/פאנקדליק" ב-1977 צילום: Getty Images © סופק על ידי הארץ הופעה של "פרלמנט/פאנקדליק" ב-1977 צילום: Getty Images

האלבום המהולל ביותר של הלהקה, בתקופה המוקדמת ובכלל, הוא Maggot Brain מ-1971, שמככב בכל רשימה של האלבומים הגדולים של שנות השבעים. לטעמי האלבום הזה, שבשבוע שעבר ציינו 50 שנה לצאתו, נערץ יתר על המידה, בעיקר בשל ההטיה הרוקיסטית המובנית של קאנון המוזיקה הפופולרית. קטע הנושא של Maggot Brain, שגם פותח את האלבום, הוא סולו ארוך, זעקת מיתרים מייללת, של הגיטריסט אדי הייזל. האגדה מספרת שקלינטון אמר לגיטריסט בן ה-20 "תנגן כאילו הרגע הודיעו לך שאמא שלך מתה". למעשה, Maggot Brain נשמע פשוט כמו קינה על ג'ימי הנדריקס, שמת זמן קצר קודם לכן. זה קטע שלחובבי רוק קלאסי קל מאוד לאהוב, והוא אכן נהדר, אבל זה לא קטע מייצג וההתמקדות המוגזמת בו ובאלבום שבו הוא נכלל (שעטיפתו האיקונית תרמה אף היא לקאנוניזציה שלו) מחמיצה את הרוח האמיתית של הפי־פאנק בשלביו המוקדמים, שמתגלמת לדעתי בצורה שלמה יותר ב-Free Your Mind…, האלבום שקדם ל-Maggot Brain.

הקרן שוב את הוידאו

לקראת אמצע שנות השבעים מרכיב הפסיכדליה הרוקיסטית נחלש, "פרלמנט" תפסה את מקומה של "פאנקדליק" כהרכב הבולט בגיס של הפי־פאנק, וקלינטון ואנשיו (ובראשם הבסיסט בוטסי קולינס והקלידן ברני וורל) סיגננו את הסאונד שהגדיר את הפאנק של שנות השבעים והכניס את "פרלמנט" למצעדי הפזמונים עם להיטים כמו Give Up the Funk,(Wants to get Funked Up) P. Funk ו-Flashlight. גדולתו של קלינטון, שאימץ באותה תקופה את האלטר־אגו ד"ר פאנקנסטיין, משתקפת בין השאר בכך שהפופולריות הגוברת של "פרלמנט" והפיכתה ללהקת פופ מצליחה לא העלימו את היסודות הרדיקליים והעמוקים שלה. להיפך. ההופעות שלה, ובמידה מסוימת גם האלבומים, נעשו יותר ויותר חוצניים באופיים, והחזון האוטופי הוסיף להיות אלמנט מכונן ביצירה שלה.

הקרן שוב את הוידאו

One Nation Under the Groove, כך נקרא אחד האלבומים המאוחרים (והטובים ביותר) של "פאנקדליק". קלינטון אימץ את המשפט אחרי ששמע אותו משתי נערות שהיו באחת ההופעות של הלהקה וסיפרו שזאת היתה התחושה בקהל. את המלה Nation אפשר להבין בשתי צורות — הקהילה השחורה או האומה האמריקאית בכללותה. הקהל של הפי־פאנק היה שחור ברובו, וישנם שירים ואלבומים (Chocolate City למשל) שבהם קלינטון מדבר אליו באופן מובהק. הפי־פאנק גם נחשב כיום כאחד ממקורות ההשראה של תנועת האפרו־פוטוריזם. אבל לצד הביטוי המובהק של ההוויה השחורה ושל הפנטזיה האפרו־אמריקאית במציאות גזענית, החזון של קלינטון והפי־פאנק היה תמיד פתוח ואינקלוסיבי. כל אחד הוזמן להצטרף.

רצף היצירה המרהיב של "פרלמנט/פאנקדליק" נמשך כעשור, מתחילת שנות השבעים עד תחילת השמונים. בסופו של דבר היקום היצירתי של הפי־פאנק נעשה כל כך דחוס, ייחודי ומוצפן, שהיה קשה לעקוב אחרי החוקים שמניעים אותו. חללית האם התנתקה לחלוטין מקרקע המציאות, בין היתר מפני שהקברניט וחלק מטייסי המשנה היו חלק ניכר מהזמן במצב הכרה מעורפל. אבל הפסקת פעילתה של "פרלמנט/פאנקדליק" לא עצרה את המורשת של הפי־פאנק. למעשה, המורשת הזאת רק התחזקה בשנים הבאות, ובעיקר בתחילת שנות התשעים עם ההתפוצצות של הגנגסטה־ראפ, ההיפ הופ של החוף המערבי באמריקה. האלבומים מוכרי המיליונים של ד"ר דרה, אייס קיוב וסנופ דוגי דוג היו מלאים בדגימות של "פלמנט/פאנקדליק". "It’s the G-Funk era", הכריז הזמר נייט דוג בשירו של וורן ג'י Regulate", שהיה אחד מלהיטי ההיפ הופ הגדולים של תחילת הניינטיז. G-Funk היה ההתגלמות החדשה של ה-P-Funk, הפאנק של הדור החדש, זה ששייך לראפרים שאהבו לחשוב על עצמם כגנגסטרים. רבים מאלה שנהו אחרי הג'י־פאנק לא היו מודעים למקור שממנו שאבו ד"ר דרה ושותפיו, אבל רבים אחרים ידעו, וחלקם חזרו בעצמם אל המקור. כך או כך, הפי־פאנק חווה תחייה מחודשת.

ד"ר פאנקנסטיין עצמו לא הפסיק לפעול אחרי הפירוק של "פרלמנט/פאנקדליק". הוא המשיך להקליט ולהופיע תחת שמו לאורך שנות השמונים, התשעים והאלפיים. ב-2014 פירסם את ספר הזיכרונות בעל השם הקליט Brothas Be, Yo Like George, Ain’t That Funkin’ Kinda Hard on You?, וב-2018 הקליט עם גלגול צעיר של "פרלמנט" את האלבום הראשון של הלהקה זה 38 שנים. באותה שנה הכריז שזהו, בגיל 78 הוא פורש סופית מהופעות. כשהתפרסמו לאחרונה תאריכים להופעות שלו ב-2022, זאת לא היתה הפתעה מרעישה. אילו הוא היה אמן עקבי, הוא לא היה ג'ורג' קלינטון. Ha-P Birthday.

הקרן שוב את הוידאו
הקרן שוב את הוידאו
הקרן שוב את הוידאו

עוד מהארץ

image beaconimage beaconimage beacon