אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

לא רק הפוליטיקאי והבעלים, גם אנחנו העיתונאים זקוקים לחשבון נפש בתיק 4000

סמל של וואלה! וואלה! 14/09/2021 ברוך קרא,מערכת וואלה! חדשות
נתניהו, אלוביץ' וישועה © ראובן קסטרו נתניהו, אלוביץ' וישועה

בסבך הפלפולים המשפטיים, המסמכים, החקירות הנגדיות, הדיונים הטכניים המתישים, רעשי הרקע מסביב ומלחמת השבטים, לעתים נשכח מה קרה פה, מה הסיפור הגרעיני שעוטפות אותו כל כך הרבה קליפות; אותו סיפור שעליו אין באמת ויכוח. אתם יודעים, יש תיקים פליליים שעיקר הדיון העיקרי בהם הוא עובדתי - היה או לא היה. יש תיקים שבהם הוויכוח על מה היה הוא די מצומצם, והוויכוח העיקרי הוא בדבר הפרשנות המשפטית למה שקרה. תיק 4000 הוא מהסוג השני. אז מכיוון שאנחנו לפני יום הכיפורים, בואו נדבר רגע על חשבון הנפש שצריכים לעשות כל המרכיבים האנושיים בסיפור הזה. המאמר הזה לא עוסק באשמה פלילית, אלא באחריות מוסרית.

הסיפור של 4000 נשמע מוכר לרבים מעיתונאי ישראל; הם שמעו עליו, אולי בווריאציות אחרות, במסדרונות המערכת שלהם, בשיחה תמוהה עם העורך שאף פעם לא היתה להם לפני כן, ברמיזה מעצבנת בשיחת טלפון, או בהחלטה פתאומית להקפיא או לצנזר טקסט שלהם. הם מכירים את תיק 4000, רק עם שמות אחרים, דמויות אחרות. בסיפור הזה תמיד תפגשו את - הפוליטיקאי שמחזיק בכוח השלטוני; הבעלים, שמשלם את משכורת העיתונאי, המנהל, שמצד אחד קשוב לאינטרסים של הבוס, ומצד שני מנהל את העיתונאים; והעיתונאים, שבסוף צריכים להיחלץ מסבך האינטרסים בשלום ואיכשהו לשרת את האינטרס הציבורי.

אז במאמר הזה נעסוק בדמויות המוכרות מ-4000, אבל תדעו שכל אחד מהם מייצג דמויות אחרות, חלקן עוד מסתובבות במערכות העיתונות וסביבתה, חלקם כבר לא. האם כל סיפור כזה הוא תיק פלילי? לא בהכרח. לתיק פלילי צריכים להיות עדים ומסמכים שמלמדים באופן ברור על כוונה פלילית; אבל בסוף הסיפור הגרעיני במערכות הללו הוא אותו סיפור, פלילי או לא. לכן, חשבון הנפש הספציפי שנדבר עליו, הוא בעצם חשבון נפש הרבה יותר רחב על עיתונות חופשית במדינה דמוקרטית.

בנימין נתניהו (הפוליטיקאי)

לראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, היתה תמיד אובססיה לשליטה בתקשורת, שפסגתה היתה הקמת עיתון הבית שלו, "ישראל היום". האובססיה יצאה משליטה, לאחר ששותפיו הקואליציונים בשנים -2013-2015, יאיר לפיד ונפתלי בנט, נתנו ידם לחוק מטופש שנועד להגביל את הפצתו של העיתון. על רקע זה ממשלת נתניהו ההיא נפלה, ועל רקע זה נתניהו הסתבך בתיק 2000, כאשר ניסה לסגור לכאורה דיל, לכאורה פלילי, עם יריבו המר, מו"ל ידיעות אחרונות, הנפגע העיקרי מהפצתו של החינמון.

על מה אין ויכוח בתיק 4000? אין ויכוח שנתניהו, אחוז הטראומה מהקדנציה הקודמת, עמד ב-2015 על רצונו לשמור את תיק התקשורת אצלו, תיק שחולש על רגולציה ששווה מיליארדים. אין גם ויכוח שהוא עסק כשר תקשורת בעסקאות, מוצדקות או לא, שהניבו לאלוביץ' מאות מיליוני שקלים. אין ויכוח שבאותה תקופה, הופעלו לחצים אדירים על עיתונאי וואלה! בעניינים הקשורים לסיקור נתניהו (שימו לב שלא כתבתי: לפי דרישת נתניהו, כי זו כביכול הסוגיה הפלילית השנויה במחלוקת, ובמאמר זה אנחנו לא עוסקים באשמה פלילית). די בדברים הללו, כדי לדבר על השחתה מוסרית, בין אם היא פלילית ובין אם לא.

שכרון מכוח. בנימין נתניהו © ראובן קסטרו שכרון מכוח. בנימין נתניהו

על מה חשבון הנפש? שכרון מכוח, כמו שכרון מיין, יכול להביא להתנהגות מגושמת ולביטחון עצמי מוגזם עד כדי אשליה מסוכנת של חסינות מכל פגע. פוליטיקאי יכול ואפילו צריך להפעיל דוברים ויח"צנים, כדי לנסות להשפיע על האופן שבו הוא מסוקר בתקשורת. כך זה עובד בכל העולם. המרחק בין זה לבין ניסיונותיו של נתניהו להשפיע על שוקי הבעלות בעיתונות הישראלית (ניסיון לחפש רוכשים זרים לוואלה! ול"ידיעות אחרונות"), הוא מרחק רב. חוץ מזה, הפעלת דוברות פרטית (ואין ויכוח שניר חפץ, אז דוברה של משפחת נתניהו, הפעיל לחץ על אתר וואלה!), מפסיקה להיות לגיטימית ברגע שהיא מופעלת כלפי כלי תקשורת שבעליו נתון לחסדי הפוליטיקאי המדובר. שימו לב שבכוונה לא הזכרנו כאן מונחים מבלבלים כמו "סיקור חיובי", ו"היענות חריגה", אלא רק בקליפת אגוז הצענו חשבון נפש שנתניהו צריך לעשות עם עצמו בין צווחה אחת לשניה על רשויות האכיפה והתקשורת שרודפות אותו. ב-12 שנות שלטונו נתניהו השחית חלקים רבים בתקשורת הישראלית. האיש שרואה עצמו כדמוקרט שהתחנך בדמוקרטיה החשובה בעולם פגע באחד הערכים הכי מקודשים לה בלי למצמץ. וזה עוד לפני שדיברנו על ביטול ערך "האמת". נתניהו במלאכת מחשבת פיזר מפיצי בדיות בכלי התקשורת, בדיות שנהג להפיץ בעצמו (ראו מקרה מני נפתלי שזכה לאחרונה בתביעת לשון הרע נגד שליחי נתניהו). כדי להבין את זה לא צריך כתב אישום, ולא הכרעת דין, אלא רק לפתוח "גלי ישראל" בבוקר.

שאול אלוביץ' (הבעלים)

ההסבר שאלוביץ' ייתן בבית המשפט להתכתבויות שבהן הוא מבהיר, בדרך זו או אחרת, לישועה ושאר בני שיחו, כמה הוא צריך את "הגדול", הלא הוא נתניהו, הוא פחות או יותר זה: חנופה, או אי רצון להרגיז את בעל השררה, אינם מעשה שוחד. אין שום הוכחות לתן וקח במובן הפלילי. יש פה התנהגות טבעית, אנושית, לא להרגיז מישהו שגורלך נתון בידו.

מכיוון שאנחנו לפני יום כיפור, בואו נחתום באופן דמיוני על קו ההגנה הזה ונזכה את אלוביץ' מאשמה פלילית. ועכשיו בואו נעבור לערכאה הדמיונית שעוסקת בחזירות: שאול אלוביץ' רצה להצליח בעסקיו, לממש את מאות המיליונים שחברת yes יכולה להניב לו. בדרך למימוש הזה הוא היה מוכן לרמוס, לדרוך, לרסק את הערך הדמוקרטי ההוא, שכאזרח ישראלי היה אמור להיות מקודש בעיניו - עיתונות חופשית, ולבזות את מועסקיו באותו אתר חדשות, שלפחות עבורם הערך הזה היה באמת חשוב.

כשאלוביץ' השתלט על בזק הוא השתלט גם על אתר וואלה!. אתרי אינטרנט, בשונה מערוצי חדשות בטלוויזיה וברדיו, אינם תחת רגולציה. לכן, האחריות כולה היא על כתפיו של הבעלים. אלא שאת אלוביץ' כל מה שעניין הוא עשיית הכסף, ולעזאזל הקשקושים הללו על עיתונות חופשית. התכתובות מוכיחות את הדברים הללו באופן חד משמעי. כמה בוז הוא הפגין בשיחותיו עם ישועה כלפי העיתונאים, כלפי הערכים שלהם, והכל כדי לנפח את ארנקו. אם אלוביץ' צריך לעשות חשבון נפש הוא על הנזק האדיר שגם לחברה הדמוקרטית שהוא חי בה. את הדין וחשבון הזה הוא כבר יכול לעשות עם עצמו עכשיו, ולא לחכות להכרעת הדין במשפטו, מי יודע עוד כמה שנים. מבחינה זו, הכרעת הדין לא תספר לו משהו שלא ידע.

אילן ישועה (המנהל)

ישועה הוא עד חשוב בתיק הזה, ובעדותו הוא שופך אור על תעשיית הכסף הרקובה שנעשתה על גבם של העיתונאים והערכים שהם מאמינים בהם. אבל צריך לזכור שבתקופה הרלוונטית ישועה היה רחוק מלהיות צדיק, והוא גם מודע לכך. ברוב הזמן הוא שיתף פעולה באופן מלא עם רצונותיו של מעסיקו שאול אלוביץ'. נכון, ישועה הוא לא עיתונאי, אבל הוא איש אינטלגנטי, והיה מודע היטב לנזק האדיר שהוא גורם לעיתונאים שעבדו תחתיו. הנסיגה שלו מהתעשייה המושחתת הזאת, היתה רק כשחש שהמעשים שהוא מתבקש לעשות גובלים בפלילים (ליל השמדת הניידים). אז הנה לכם כתב האישום המוסרי - עד הרגע שבו צץ מולו החשש שהמעשים הם פליליים, הוא שיתף פעולה עם המעשים הבזויים הללו.

ל-99% מהחקירה הנגדית המפרכת שמעביר עו"ד בעז בן צור את ישועה, אין בעיניי ערך משפטי אמיתי. דווקא בתחום המוסרי היא כן חושפת עוד מהריקבון. מדוע ישועה בוחש לבקשתם של פוליטיקאים באתר וואלה! (אגב, גם כשזה לא בשליחותו של אלוביץ'), בתכנים עיתונאיים? הרי ברור לו שזה לא תפקידו, זה לא משלח ידו, הוא לא עיתונאי. כמנהל מותר לו להרעיף דברי חנופה אינסופיים לאבי גבאי ("אני אוהב ומעריץ אותך"), לאביגדור ליברמן ("אני מעריץ אותו", אומר לבן שלו). הכל סבבה. ישועה אלוף בלהגיד לכל אחד מה שהוא אוהב לשמוע. ברגע שישועה החל להעביר את הסנטימנטים שלו למערכת העיתונאית, הוא חטא קשות לאתר העיתונאי שהופקד בידו. לזכותו של ישועה צריך לומר שהוא מבין היטב שחטא. הוא גם אמר את זה בבית המשפט (הצינים יזכירו לי, בצדק, שלפני שנייה כתבתי שהוא אומר לכל אחד מה שהוא רוצה לשמוע. טענה לגיטימית. אני לפחות מאמין לו שהוא מכה על חטא).

התקשורת

נכון, העיתונאים הם אלה שבוצע בהם המעשה המגונה, וכבר למדנו שאסור להאשים את הקורבן. מה גם שעיתונאי וואלה!, שניהלתי עמם שיחות ארוכות בעבר לקראת הכנת התחקיר ב"המקור", כן ניהלו מלחמות קטנות כדי שיוכלו להביט בעצמם במראה בסוף היום. הם מרחו זמן כשביקשו מהם להעלות כותרת ראשית אידיוטית על שרה נתניהו, ומיהרו להוריד אותה כשרק יכלו, הם דירדרו באתר אייטמים שנכפו עליהם, גם במחיר נזיפה מהבוס. הם הוציאו את המידע החוצה, ודאגו שבסופו של דבר הסיפור הרע הזה יישמע וייראה בציבור, הם התייצבו מול המצלמה והעידו על החרפה.

לכן, בוודאי שלא אשפוט את עמיתיי, אבל כן אסיים את המאמר בחשבון נפש בגוף ראשון רבים: איך קרה שאנחנו, העיתונאים, שרואים עצמנו כדעתנים וככאלה שרוצים להשפיע, חיכינו לקבלני המשנה, המשטרה, הרשות לניירות ערך והפרקליטות, לבצע את העבודה שלנו. אנחנו מסקרים עוולות חברתיות, חושפים מעשי שחיתות, אבל לא מספיק ערניים וחדים במה שקרה בתוך שוק התקשורת שבו אנחנו עובדים. גידי וייץ חשף את המתרחש בוואלה! ב-2015, אבל כלי תקשורת מסוימים נגועים במחלות הללו במשך שנים. אנחנו שמענו על המקרים הללו, אבל האם עשינו הכל כדי למגר אותם? די להקשיב למלים שיצאו מפיו של מו"ל "ידיעות אחרונות" בשיחותיו עם נתניהו ולהתכווץ. חשבון הנפש שלנו, חייב להוביל אותנו להחלטה שאת המלחמות הבאות, אם יהיו כאלה, אנחנו צריכים לנהל בכל הכוח, בסולידריות ובקולגיאליות, גם העיתונאים שהתמזל מזלם והם עובדים במערכות נקיות. בפעם הבאה אנחנו חייבים להרעיד את הארץ על כל התערבות זרה שפוגעת בערכים שאנחנו מאמינים בהם, ולא לחכות למשטרה ולפרקליטות שיעשו עבורנו את העבודה. גמר חתימה טובה.

עוד מוואלה!

image beaconimage beaconimage beacon