"בתוכנית הזאת הילדים אוכלים קוד לארוחת בוקר, ולכן הם מבוקשים אחר כך בתעשייה"

© סופק על ידי TheMarker חניכים של "מגשימים". "אלה ילדים שאוכלים קוד לארוחת בוקר" צילום: ליאור אביטן

כשכרמל דרור־ישראלי, צעירה דתייה בת 18 מרעננה, עמדה להתחיל את הלימודים בתיכון, היא תיכננה להירשם למגמת ביולוגיה ועיצוב גרפי. לימודי מחשבים לא היו על הפרק, גם כי אין כאלה בבית הספר שבו היא לומדת, וגם כי התחום פחות משך אותה. "רציתי להדריך בבני עקיבא, וחשבתי שזה לא מתאים", היא מספרת.

אבל אז נחשפה דרור־ישראלי לתוכנית "ממריאות", סוג של תנועת נוער למחשבים, וליתר דיוק לסייבר, והתוכניות שלה השתנו. "הרכזת החברתית של התוכנית נכנסה לכיתה באמצע שיעור והסבירה כיצד הטכנולוגיה פוגשת אותנו ביום־יום, אותנו כחברה בכלל ובמיוחד את בני הנוער. אני יודעת שיש אינסטגרם, וואטסאפ וגוגל, אבל מה קורה שם? איך החיפוש שלי מגיע לגוגל ואיך הוא חוזר אלי? התחלתי להבין שכל מה שחשבתי על התחום הזה היה לא נכון".

דרור־ישראלי הצטרפה לתוכנית ממריאות והיתה חלק מהמחזור הראשון שלה, שהסתיים לאחרונה אחרי פיילוט של שלוש שנים. את סוף הסיפור כמעט אפשר לנחש: דרור־ישראלי עומדת להתחיל בשנה הבאה שירות לאומי טכנולוגי במשרד הביטחון — יותר מזה אי אפשר לומר. "מתוך 20 בנות בכיתה שהתחילו, סיימנו 16 ואני יכולה להגיד שהרוב 'סגרו' שירות בתפקידים טכנולוגיים, אם זה בצבא ואם זה בשירות לאומי", היא אומרת.

אחד האתגרים הגדולים של תעשיית ההיי־טק הישראלית הוא הגדלת שיעור הנשים בו. "ב–2020 חלה האטה מסוימת במגמה החיובית של עלייה בגיוון בהיי־טק", נכתב בדו"ח ההון האנושי של IATI (האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות) ו–SNC (עמותת סטארט־אפ ניישן). "הייצוג של נשים, ערבים וחרדים היה במגמת עלייה עקבית בשנים האחרונות, אך מגמה זו נבלמה בשנה האחרונה". על פי הנתונים, שיעור הנשים בהיי־טק ב–2020 היה 28%, בדומה לשנה שלפני כן, רחוק מחלקן באוכלוסייה. נשים מילאו 23% מכלל התפקידים הטכנולוגיים בהיי־טק. רק 9% מכלל המנכ"לים הן מנכ"ליות, ולמצוא מנהלת טכנולוגיות זאת משימה קשה: רק 5% מכלל ה–CTO's בחברות ההיי־טק הן נשים.

© סופק על ידי TheMarker צילום: אייל טואג "בכל מחזור גיוס יש 8,000 נערות, 2,000 מהן הולכות לצבא והיתר לשירות לאומי בתחומי הרווחה. למה הן לא מגיעות לאזורים הטכנולוגיים? אלה נערות שמקבלות חינוך מצוין אבל סובלות מפער בהזדמנויות. למשל, אין להן גישה לכיתות מחשבים, ויש העדפה של לימודי קודש" שגיא בר

חברות ההיי־טק לא נגועות בדעות קדומות, לרוב, ובסך הכל מעוניינות בעובדות. הבעיה היא המשפך — מערכת החינוך. כבר בתיכון לומדות פחות נשים במקצועות ריאליים, ומגמה זו מתעצמת בצבא, בלימודים האקדמיים ולבסוף בתעשייה.

סקר "נשים בהיי־טק", שערכה בינואר 2020 יוזמת #אישהבהייטק בשיתוף Scale up Velocity, נוגע בתופעת המשפך. המשתתפות נשאלו מה לדעתן הסיבות למיעוט נשים בהיי־טק והתשובה הראשונה (60%) בשכיחותה היתה: "הסללה מגיל צעיר לא לבחור במקצועות היי־טק". 44% השיבו ש"חסרים מודלים לחיקוי עבור נשים המועסקות בתעשייה", ו–33% השיבו ש"לא נעים להיות מיעוט נשים בסביבה גברית". 36% השיבו ש"לנשים יש פחות נטייה ללמוד את מקצועות ההיי־טק". סיבה אחרת שעלתה היא האיזון בין בית לעבודה, שמשום מה נופל על הנשים.

מי שנטל על עצמו את הטיפול בסוגיה הוא המרכז לחינוך סייבר, שהוא זרוע של קרן רש"י. המרכז מפעיל מ–2010 את תוכנית מגשימים, שמיועדת לבני נוער מהפריפריה. התוכנית פועלת במתכונת של שיעור שבועי או דו־שבועי במשך שלוש שנים, מכיתה י' עד כיתה י"ב, ובני הנוער שלומדים בה עברו סינון קפדני. הלימודים קשים וכוללים אתגרים, אך גם ימי כיף וטורנירים, שהמוכר בהם הוא יום "אליפות הסייבר הישראלית" שמתקיים מאז 2015. באליפות מתחרים באתגרי כתיבת קוד ובבניית רובוטים.

"בפריפריה יש בני נוער מצוינים, אבל הם לא הגיעו ליחידות העילית הטכנולוגיות בצבא, והמטרה היתה להכשיר אותם לכך", מסביר שגיא בר, מנכ"ל המרכז לחינוך סייבר. "אפשר להגיד שעשינו מהפכה. מי שמודד אותנו הוא צה"ל, ולפי הנתונים שהציג בפנינו — 35% ממה שהצבא מכנה 'בריכת הסייבר' (כלל מקצועות הסייבר) הם בוגרי מגשימים. מתוך החיילות שמשרתות בסייבר, 40% הן בוגרות מגשימים". הרוב מוחלט מהם מגיעים מהפריפריה, אומר בר, "כשמדדנו את זה ב–2008, רק 3% מהחיילים ביחידות הסייבר היו מהפריפריה".

© סופק על ידי TheMarker

70% מבוגרי התוכנית מתגייסים ליחידות סייבר וטכנולוגיה, ורוב הנותרים לקורס טיס, לתפקידי לחימה ולמודיעין לא טכנולוגי. מרבית מסיימי התוכנית ממשיכים ללימודי תואר ראשון במקצועות המחשב. 46% מתלמידי התוכנית מגיעים מפריפריה "כפולה", כלומר גם גיאוגרפית וגם סוציו־אקונומית, כמו שדרות. רק 2% ממשתתפי התוכנית הם מיישובים חזקים. בסך הכל מפעילה מגשימים 25 מוקדי לימוד ברחבי הארץ.

הלמידה משלבת הרצאה של מדריך, תרגול בכיתה, למידה עצמית, שיעורי בית עם מערכת אוטומטית שבודקת את העבודות ושיעורי תגבור ארציים. פרט לכך, יש ימי כיף עם תחרויות Capture The Flags, תחרות מקובלת בסייבר שבה שתי קבוצות מנסות לפרוץ אחת לרשת של השנייה, ואתגרים אחרים. מרבית המדריכים בתוכנית הם סטונדטים למקצועות המחשב.

תלמידי מגשימים, שנקראים "המגשימיסטים", נמצאים בקשר עם התעשייה, ובכיתה י"ב חלקם מתחילים לעבוד בהיי־טק. "היכנס למשמרת של חמ"ל הסייבר ברפאל, חצי מהאנשים שם הם בוגרי מגשימים", אומר בר, "סמנכ"ל הפיתוח בחברה גדולה סיפר לי שחניך שלנו שהם קלטו ניגש אליו ביום חמישי ואמר לו שמצא באג אבטחה באחד המוצרים. עד יום ראשון החניך כבר הביא לו הפאץ' (טלאי). הוא עבד על זה בשבת כי בניגוד אלינו, לו אין מגבלות. כשהם עפים — הם יכולים לעבוד על משהו 24 שעות ביממה. בצ'ק פוינט לקחו חמישה בוגרים שלנו לתפקידי ג'וניור, וסיפרו לנו שהם מייצרים מוצרים ברמה גבוהה הרבה יותר מזו של רמת ג'וניור ממוצע. אלה ילדים שאוכלים קוד לארוחת בוקר, ולכן הם מבוקשים אחר כך בתעשייה. באקווה סקיורטי, אחד מחדי הקרן החמים בסייבר, עובדים עשרה מבוגרי התוכנית".

סא"ל ע', מפקדת בית הספר לסייבר של חיל המודיעין, אמרה ב–2019: "מגשימים באמת עובדת וממלאת את ייעודה, ולהערכתי, 25%–30% מהחניכים מגיעים משם. היתה ביקורת רבה בתקשורת על ההומוגניות של אמ"ן ועל מידת הגיוון שלו, אבל לפחות מההיכרות שלי, נעשים מאמצים כדי שנהיה מגוונים. יש פה דרישות, אבל הן לא כוללות אזור חיוג, ויש טוהר המיון".

"הרוב לא חושב שנשים צריכות ללמוד מחשבים"

© סופק על ידי TheMarker חניכות של "ממריאות". יותר למידה משותפת, פחות תחרויות צילום: יונת סער

למרות ההצלחות, מגשימים לא ענתה על הצורך בשילוב נשים במקצועות ההיי־טק. 39% מהנערות שהצטרפו לתוכנית מאז השקתה נטשו אותה, לעומת שיעור נטישה של 18% בלבד בקרב הנערים. לאור זאת, ב–2017 הושק פיילוט של שתי תוכניות בנות: ממריאות וממריאות — מסלול לדתיות. אם מגשימים הוגדרה תוכנית לפריפריה, ממריאות הוגדרה תוכנית לטובת קידום נערות לשוויון מגדרי בתעשייה. כיום פועלות חמש כיתות אזוריות של נערות חילוניות ודתיות, ובשנה הבאה יפעלו עשר.

"הרמטכ"ל אביב כוכבי אמר באחרונה שאין מספיק נשים בצבא, אין מספיק קצינות ואין מספיק נשים בסייבר", אומר בר. "ב–2017 היה שיעור הנשים במקצועות הטכניים 27% ובסייבר 12%. האתגר השני היה נערות דתיות: בכל מחזור גיוס יש 8,000 נערות, 2,000 מהן הולכות לצבא והיתר לשירות לאומי בתחומי הרווחה. למה הן לא מגיעות לאזורים הטכנולוגיים? אלה נערות שמקבלות חינוך מצוין אבל סובלות מפער בהזדמנויות. למשל, אין להן גישה לכיתות מחשבים, ויש העדפה של לימודי קודש".

"אף אחד במשפחה שלי לא עוסק במחשבים, ואצלי בבית ספר אין מגמת מחשבים", מסבירה דרור־ישראלי. "בשנה האחרונה התחילו בבית הספר לחשוב על פתיחה של מגמה כזו".

למה אין מגמת מחשבים?

© סופק על ידי TheMarker כרמל דרור־ישראלי צילום: כנרת דרור - ישראלי © סופק על ידי TheMarker רון גוטמן. "לא חשבתי שתחומים של טכנולוגיה וסייבר מתאימים לי" צילום: ללא קרדיט "חשבתי איך זה יסתדר, אם ארצה להקים משפחה ואהיה היי־טקיסטית. אבל במהלך התוכנית לוקחים אותנו לביקורים בחברות היי־טק, ופגשנו עובדת שהרגע ילדה, והיא מחייכת ומסבירה כמה מתחשבים בהן בחברה ושאפשר לעבוד מהבית, ושזה רק נשמע כאילו היי־טק הוא מקום לגברים" כרמל דרור־ישראלי

דרור־ישראלי: "אני לא יודעת עד כמה הרב, שהוא מנהל הבית ספר, חשב שזה מתאים שבנות ילמדו מחשבים. הוא חשב שבנות צריכות להקים משפחה ושזה לא מסתדר ביחד. גם אני חשבתי איך זה יסתדר, אם בע"ה ארצה להקים משפחה ואהיה היי־טקיסטית. אבל במהלך התוכנית לוקחים אותנו לביקורים בחברות היי־טק, ופגשנו עובדת שהרגע ילדה, והיא מחייכת ומסבירה כמה מתחשבים בהן בחברה ושאפשר לעבוד מהבית, ושזה רק נשמע כאילו היי־טק הוא מקום לגברים".

שיחה עם רון גוטמן, תלמידת כיתה י"א ממודיעין, מראה שאין הבדל גדול בתפישות הבסיסיות בין דתיות לחילוניות. "במקרה שמעתי על ממריאות ברשתות החברתיות אבל לא תיכננתי להתעמק בזה", היא מספרת. "לא חשבתי שתחומים של טכנולוגיה וסייבר מתאימים לי, והתכוונתי להשקיע יותר בכיוון הומני של פילוסופיה וחינוך. גם אחרי שנציגים מהתוכנית הגיעו לבית הספר זה עדיין לא קרץ לי, אבל החלטתי לנסות להיבחן. התקבלתי, ואחרי מחשבה והתייעצות החלטתי שאולי זה כן משהו שאני יכולה למצוא את עצמי בו".

"ממריאות נבנתה קצת אחרת ממגשימים הכללית, כדי להתאים למאפיינים ולצרכים הייחודיים של הנערות", אומר בר. "נערים נחשבים יותר תחרותיים. ככה אנחנו גם מארגנים את הלמידה שלהן: יותר למידה משותפת, פחות תחרויות. גם מספר החונכים שמוצמד לכל חניכה בממריאות גבוה יותר".

בשתי התוכניות הכיתות מורכבות מנערות בלבד, וההבדלים ביניהן מינימליים. "לטורניר הסייבר שלנו, שאנחנו מכנים 'האולימפיאדה', אנחנו קוראים 'מכבים'. אצל הנערות הדתיות אולימפיאדה נתפש כמשהו זר. הנערות נפגשות עם רבנית שמסייעת להן לחבר בין הלמידה הטכנולוגית לבין היכולת למנף אותה לשליחות לאומית תוך שהן משמרות את ערכי המשפחה והדת כפי שספגו בביתן", מתאר בר.

על סמך מחזור הפיילוט הראשון, פחתו שיעורי הנטישה של הנערות בחצי והשתוו לנתון הנטישה בקרב הבנים: 18% בתוכניות הייעודיות. דרור־ישראלי מספרת על ההשפעות העקיפות של התוכנית: "לפני שנחשפתי לסייבר חשבתי להרחיב את לימודי הביולוגיה לבגרות, אבל במקביל לתוכנית הבנתי שאני רוצה לעשות משהו יותר טכני, אז למדתי כימיה. גם חשבתי ללכת לשירות לאומי כדי לסייע לילדים עם צרכים מיוחדים, ומשם להמשיך ללמוד ריפוי בעיסוק. אבל אז האירו לי את העיניים ואמרו, 'הי, זה גם משהו שמתאים לך'. יש לי אח שמסיים כיתה ט', והמלצתי לו ללכת למגמת מחשבים וגם לנסות להתקבל למגשימים. בבית ספר שלי רוצים להקים מגמת מחשבים כי סיפרנו למורות איך זה משפיע על החיים שלנו ומשתלב במה שאנחנו עושות, אז המסר מחלחל".

אנחנו מצטרפים לשיעור בזום. הנערות, בנות כיתה י' ממודיעין, סיימו ללמוד את המערך על "הרעלת DNS", סוג של מתקפה, וכעת עוסקות באבחון קבצים ופרוטוקולים של תקשורת. "לומדים תכנות פייתון, Wireshark (תוכנה מקובלת לאנליזה של תעבורת רשת; א"ז), את מודל חמש השכבות של איך דברים עוברים ברשת, אבל היו לנו גם המון שיעורי אתיקה, של מה בסדר ומה לא בסדר לעשות", אומרת דרורי־ישראל. "מעבר לזה למדתי לארגן את הזמן שלי. לומדים בכיתה ארבע שעות בשבוע, ומעבר לזה צריך להקדיש לפחות ארבע־שש שעות לשיעורי בית, אחרת אי אפשר להתקדם".

© סופק על ידי TheMarker חניכות של "ממריאות" צילום: יונת סער

"בשנה הראשונה עושים יישור קו טכנולוגי", אומרת גוטמן, "בשנה השנייה צוללים לנושאים ספציפיים. למדנו על סטגנוגרפיה, החדרת מידע זדוני בתמונות, להחביא קוד, או אפילו תמונה בתוך תמונה. זה ממש עניין אותי, להחביא מידע בתוך הפיקסלים. למדנו לשתול מידע כזה וגם למצוא מידע כזה".

כמו בתנועת נוער, בחופשים ובחגים מתקיימים אירועים מיוחדים. במגשימים ובממריאות קוראים לזה "ימי שיא". "בימי שיא לומדים חומר שונה מהשוטף", אומרת גוטמן. "למשל, באחד מימי השיא בתקופת הקורונה המרכז בנה לנו אתר אינטרנט של פיצרייה, והיינו צריכים לתקוף אותו ולעשות פעילויות זדוניות. הקבוצה שלנו הצליחה לשנות את מחיר הפיצה לאפס. בסוף היום שלחו לכולנו מתכון לפיצה".

את כבר יודעת איפה תשרתי בצבא?

גוטמן: "הייתי בצו ראשון ועוד לא קיבלתי מנילה, אבל אני מכוונת לתפקידים טכנולוגיים, ב–8200 או בחיל התקשוב".

"לא רואים כאן אנשי צבא"

מאחורי מגשימים וממריאות יש צוות גדול: בעמותה עובדים 120 איש, ובצוות הפיתוח של תוכניות הלימוד יש 25 איש. תקציב העמותה מסתכם בכמה עשרות מיליוני שקלים בשנה, אבל קשה לראות את המספרים כי תקציב המרכז לחינוך סייבר "מתחבא" בתוך תקציב של עמותה אחרת בשם "בית יציב". "עניין טכני שייפתר בקרוב", מבטיח בר.

יש גם פיל בחדר: מגשימים ממונת ברובה הגדול על ידי משרד הביטחון. ממריאות וממריאות לדתיות ממומנות על ידי משרד המודיעין ומערך הסייבר. בכל מקרה רוב המימון מגיע מתקציב המדינה: הצבא משתמש בהן כדי לייצר חיילים טובים, וזה יוצר אפליית ערבים. דה־פקטו, תוכנית מגשימים חסומה ל–21% מהאוכלוסיה.

"הצבא מעורב בתהליכים חינוכיים מימים ימימה, ומפעיל תוכניות מתוכניות שונות כדי להכין בני נוער לצבא ולקבל את האנשים שהוא צריך", טוען בר. "אני חושב שהצבא עושה את זה באופן אינטליגנטי. אנחנו לא רואים כאן אנשי צבא בכלל. הם מממנים, ורוצים לראות את התפוקות, אבל לא מעורבים בתוכניות. השיח שלנו עם הצבא הוא תקופתי. הצבא הוא סמן של יציבות. בתקופה כזו, כל שאר משרדי הממשלה לא מצליחים להביא את הכסף או מביאים חצי ממנו. המיונים לתוכנית פתוחים לכולם. יש לנו כמה חבר'ה משפרעם ואום אל־פחם, אבל הם מצניעים את ההשתפות שלהם. נכון שבני נוער ערבים כמעט לא ניגשים אליהם בגלל הזיהוי של התוכנית עם הצבא, אבל אנחנו היינו שמחים להרחיב אותה. אם למשל משרד המדע היה אומר שהוא מממן תוכנית 'ממריאות' לערביות, אנחנו היינו שם בשמחה. אנחנו מאמינים בזה, ויש בזה צורך".

© סופק על ידי TheMarker חניכי תוכנית "מגשימים" צילום: ליאור אביטן