אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

ככה הן בצד: הפנינים הנסתרות בקריירה של גידי גוב

סמל של מעריב מעריב לפני 4 ימים אורי מינץ

© . (צילום:פלאש 90)

גידי גוב חוגג השבוע את יום הולדתו ה-70, ובכל תחנות הרדיו ניתן כבר מעכשיו לשמוע את מבחר להיטיו מהקריירה המפוארת. אנחנו נציין את המאורע עם שבעה שירים מצוינים, אחד לכל עשור, שאמנם פחות זכורים ומושמעים, אבל מסמלים, כל אחד בדרכו, את דרכו הארוכה והמגוונת של גוב במוזיקה הישראלית.

לב דפוק (1979, עם להקת גזוז)

הקרן שוב את הוידאו

אחרי ההצלחה הגדולה של כוורת, להקת גזוז נחשבה לגרסה המעודנת שלה: פחות גיטרות, יותר כלי נשיפה, ולחנים יותר מתקתקים של דני סנדרסון בהשוואה ללהקת האם. לכן, השיר הזה היה מעט חריג בהופעתה של הלהקה. "מרגע זה והלאה, אנחנו להקת פאנק (Punk)", היה מכריז בהומור סנדרסון, ומיד לאחר מכן עלה גוב לבמה כשהוא לבוש בחליפת כסף נוצצת. עם כל הרצון הטוב, השיר הזה לא באמת מזכיר פאנק, אבל הטקסט המריר (על אף ההתחכמויות המילוליות המוכרות), העיבוד הקצבי והצרחות של גוב נתנו לו צבע ייחודי, שאליו התחברה פארודיה קצרה על "מריה" הקלאסי מתוך "סיפור הפרברים".

נמה יפו (1985, עם "ערב חד פעמי")

הקרן שוב את הוידאו

במלחמת לבנון הראשונה גויס גוב למילואים על מנת להופיע בפני החיילים בחזית, ושוובץ לצוות הווי לצד שותפו הוותיק יוני רכטר, חבריו ל"זהו זה" מוני מושונוב ושלמה בראבא, וכן שלמה יידוב. המופע של החמישה שילב שירים מוכרים (בעיקר מתוך "הכבש השישה עשר") עם מערכונים סוריאליסטיים על הווי המלחמה, וקיבל תגובות נלהבות עד כדי כך שהוחלט להמשיך ולרוץ איתו גם בסיום המלחמה, על הבמות האזרחיות. ב-1985 עלתה גרסה חדשה בשם "ערב חד פעמי משופץ", בה גוב ביצע את השיר שהלחין רכטר למילים שכתבו יעקב שרת ויוסף מילוא בהשראת כתבה שפורסמה בעיתון "דבר" בשנות ה-20 של המאה הקודמת, בה תוארה יפו של ראשית היישוב. זה אולי נשמע ארכאי, אבל עם ההרמוניות הקוליות ועם סולו אקורדיאון מפתיע של בראבא (עם דמיון קל ל"Happy Together" של "הצבים"), זה גם נשמע יפה.

גבר בעיר (1989, עם יהודה פוליקר)

הקרן שוב את הוידאו

מילים - מאיר אריאל, לחן - יהודה פוליקר. השילוב הזה הוליד את השיר הגדול ביותר בקריירה של גוב והמזוהה עמו ביותר, "שלל שרב". אבל באותו תקליט בו הופיע שלל שרב, "דרך ארץ" מ-1987, הופיע שיר נוסף שיצרו שני הענקים. הטקסט התנ"כי-מיני-מסתורי של אריאל והלחן המוצלח של פוליקר לא עזרו לשיר להפוך ללהיט גדול, אבל שנתיים לאחר צאתו הופיעו פוליקר וגוב במופע משותף, שנפתח עם ביצוע ארוך, בן שמונה וחצי דקות, ל"גבר בעיר", בגרסה שמתעלה בהרבה על זו המקורית.

ענן מאושר (1991)

הקרן שוב את הוידאו

יוסי אלפנט המנוח, הגיטריסט והמפיק האגדי, מזוהה יותר עם שיתופי הפעולה שלו עם אמנים כמו אהוד בנאי והפליטים, פורטיסחרוף או החברים של נטשה, אבל בשנה האחרונה בחייו הוא הספיק לתרום שיר מוצלח לאלבום "אין עוד יום" של גוב. בניגוד לרוב שירי האלבום, הוא לא הושמע הרבה ברדיו לאורך השנים, אבל הוא כן זכה לקליפ ייחודי, בהשתתפות החבר מ"זהו זה", דובל'ה גליקמן, עם גימיק שבתחילת הניינטיז היה חדשני במיוחד: צילום בשוט אחד.

אנטארקטיקה (1996)

הקרן שוב את הוידאו

ב-1993 החלו שידורי ערוץ 2, והזכיינית "טלעד", השם ייקום דמה, החתימה את גוב כמגיש תוכנית האירוח המרכזית שלה - "לילה גוב". בתוך גל תוכניות האירוח הפומפוזיות של התקופה, כגון דן שילון, דודו טופז ואחרים, לילה גוב סימנה את עצמה כאלטרנטיבה צנועה, שנונה ומעט אליטיסטית, אבל במבט לאחור היא תיזכר בעיקר בגלל השירים שביצע גוב בסיום כל תוכנית - קאברים לקלאסיקות עבריות, לעיתים בדואט עם אמן נוסף. את הביצוע המפתיע לשיר המזוהה כל כך עם קורין אלאל הוא דווקא ביצע ללא כוכב אורח, אבל עם גימיק לוהט אחר - סולו גיטרה בביצוע האיש שכמעט ולא ניגן לאורך 50 שנות קריירה.

Hey Brother (2018, עם רד בנד ולהקת OSOG)

הקרן שוב את הוידאו

בניגוד ללא מעט כוכבים ותיקים אחרים, בשנים האחרונות גוב לא יושב במגדל שן, ומרבה לשתף פעולה עם אמנים צעירים. בין פרסומות משותפות עם עומר אדם, נועה קירל ואגם בוחבוט לבין שת"פים מעט יותר רציניים עם רונה קינן, אלישע בנאי, איתי פרל ואחרים, הספיק גוב לשתף פעולה גם עם להקת הבובות הפופולרית ולהקליט גרסת קאנטרי מפתיעה ללהיט של הדי ג'יי השוודי המפורסם. הביצוע הוקלט מעט לפני שנודע על התאבדותו של אביצ'י, ופורסם זמן קצר אחריה.

פאות (1991, עם מוני מושונוב)

הקרן שוב את הוידאו

התוכנית המיתולוגית "זהו זה" עשתה בחודשים האחרונים קאמבק מפואר. זה החל כגיחה קצרה בעקבות התפשטות מגפת הקורונה, אבל בינתיים החבורה חזרה לעונה נוספת ונראה שהיא פה כדי להישאר. הגלגול המחודש של זהו זה ייזכר פחות בגלל המערכונים, שרמתם לא אחידה, ויותר בגלל הביצועים של החמישה לשירים ישראליים, ברוח לילה גוב. אבל הפעם ניזכר דווקא בשיר מתוך הסיבוב המקורי של התוכנית. מדובר באחד המערכונים הזכורים של זהו זה (ולא נעים להודות, אבל גם מהבודדים שצולחים את מבחן הזמן האכזרי): גוב ומושונוב מגלמים שני מפיקים נוכלים שנתקעו עם הזכויות ל"כנר על הגג" המדכא, וכדי להפוך אותו ליותר אטרקטיבי לציבור מחליטים לשלב בו אלמנטים מתוך המחזמר "שיער". כך נולדה פארודיה מבריקה על "אוקווריוס", שבה גוב מוכיח שגם כשמדובר בשיר-שטות לצורך מערכון, הוא עדיין זמר גדול.

עוד מ-מעריב

image beaconimage beaconimage beacon