אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

סליחה, לפיד וגנץ: עם כל ההבנה לכעס על ביבי — הסכם לבנון מריח לא טוב

סמל של TheMarker TheMarker 02/10/2022 אבי בר-אלי

סליחה, לפיד וגנץ: עם כל ההבנה לכעס על ביבי — הסכם לבנון מריח לא טוב

במקום להשיב על שאלות קשות שעולות מסימון גבול המים הכלכליים בין ישראל ללבנון, כולם בורחים להתנצחות פוליטית שמשרתת רק את הקמפיינים לבחירות ■ כך לא מנהלים דיון על מאגר גז ששווה 20 מיליארד דולר, ועל התמורה שישראל (לא) קיבלה עבור הוויתור עליו

October 02nd, 19PM October 02nd, 19PM אבי בר-אלי מפגינים מלבנון מפליגים מול כלי שיט של חיל הים, בגבול הים הדרומי של א־נאקורה. לבנון תקבל לידיה את הזכויות לפיתוח מאג... Mohammad Zaatari/אי־פי © סופק על ידי TheMarker מפגינים מלבנון מפליגים מול כלי שיט של חיל הים, בגבול הים הדרומי של א־נאקורה. לבנון תקבל לידיה את הזכויות לפיתוח מאג... Mohammad Zaatari/אי־פי

לפני כשבוע פרש מתפקידו אודי אדירי, "הפרויקטור" שמינתה ישראל לצורך ניהול המשא ומתן בינה לבין לבנון, בסוגיית סימון גבול המים הכלכליים בין המדינות. ערב החלפת הטיוטות הסופיות בין הצדדים למשא ומתן, רגע לפני שהסכם דרמטי כזה יונח לאישור ממשלה או הקבינט, מי שאמור להגיש את ההסכם הזה ולהציג אותו, קם ועוזב.

הנימוק: אדירי יסיים בימים הקרובים את שנת הצינון שנכפתה עליו, עת עזב את תפקיד מנכ"ל משרד האנרגיה, ומשום שמצא את ייעודו הבא (ניהול באחת מקבוצות התחבורה), הלה ביקש לעזוב. במילים אחרות, מוביל העמדה הישראלית לעניין הסכם גבולות דרמטי עוזב רגע לפני חתימת ההסכם, רק כי מצא ג'וב. ולכן יצא מיד לנופש בחו"ל וירד מזמינות.

אודי אדירי. דבר העזיבה לא דווח לציבור אמיל סלמן © סופק על ידי TheMarker אודי אדירי. דבר העזיבה לא דווח לציבור אמיל סלמן
ערב החלפת הטיוטות

דבר העזיבה, שמפורסם כאן לראשונה, לא דווח לציבור. גם בדבריו של ראש הממשלה יאיר לפיד אתמול בנוגע להתקרבות ישראל ולבנון לקראת הסדר היסטורי, לא נמסרו דברי הוקרה לפרויקטור שהביאנו עד הלום. האם מדובר בהתקטננות עיתונאית סביב סוגיה טכנית ותו לא? אולי. האם אדירי לא באמת הוביל את המשא ומתן, ולאורך זמן נדחק הצידה בידי המל"ל והאמריקנים? אולי. האם מי שניווטו את המו"מ אלה האמריקאים ששולטים בשוק הגז בישראל, וניהלו את התיווך באמצעות הלוביסט לשעבר של נובל אנרג'י, עמוס הוכשטיין? אולי. האם כדרכה של ישראל היא שוב בילגנה משא ומתן, לא דאגה להיררכיה ברורה, דיברה בכמה קולות, זיגזגה, שידרה חולשה ולבסוף התקפלה?

ובכן, אין לדעת, בין השאר, מכיוון שלא ברור מי בכלל הכתובת לשאלות האלה. משרד ראש הממשלה ומשרד האנרגיה, שמוחזקים שניהם בידי אותה מפלגה (יש עתיד), מכדררים ביניהם את הטיפול התקשורתי בנושא, ללא הכרעה. משרד הביטחון מנהל אג'נדה משלו. וזאת רק אנקדוטה אחת סביב התנהלות הממשלה.

לפיד וגנץ. ספק אם נתניהו היה מביא תוצאה טובה יותר אוהד צויגנברג © סופק על ידי TheMarker לפיד וגנץ. ספק אם נתניהו היה מביא תוצאה טובה יותר אוהד צויגנברג

כך למשל, אף שפרטי הטיוטה הסופית עם לבנון כבר הוצגו לממשלה הלבנונית, אלה לא דווחו כלל בישראל ולא נמסרו לידיעת הציבור. חיזבאללה כבר מעודכן בהם, אך לא ישראל ישראלי. יתרה מכך, לפי תוכנית ממשלת ישראל, ההסכם גם לא יוצג בפומבי לפני שיאושר, ואף לא יובא לאישור הכנסת אלא לאחר מעשה.

ולנוכח התנהלות מוזרה ולא מנומקת כזו, לאחר שנים שבהן חוסר שקיפות חיפה על שלל טעויות שבוצעו בהתוויית משק האנרגיה הישראלי — מה הפלא שנוצרת אווירת חשדנות ולא מעט שאלות קשות נותרות ללא מענה?

העיקר שיש נייר

דמיינו תרחיש שבו דייר קומה עליונה בבניין מגורים משותף מסרב להגיע להבנות עם יתר הדיירים לגבי הסדר שימוש בגג המשותף. אחד הדיירים, שמתעתד לערוך על הגג מסיבת יום הולדת, מבקש לסגור את הפינה מבעוד מועד ולהגיע עם הדייר הסורר להסכם.

© סופק על ידי TheMarker

אלא שזה מושך רגליים, דורש לפתע כסף, ובהמשך דורש עוד כסף, ורגע לפני חתימה צצה זוגתו. זו טוענת כי היא אינה צד לכל הסכם שייחתם. מבחינתה, המחיר צריך להיות כפול מזה שבו נקב בן זוגה. ואם מי מבין השכנים יעז לחתום על הסכם, אזי שתראה את עצמה חופשיה להתנחל בדירתו שלו. סתם כך. מה הייתם עושים בסיטואציה כזו?

הכסף הרי כבר לא שווה את התמורה, וההסכם לא שווה את הנייר שעליו נכתב. ולכן יש מי שהיו עורכים את יום ההולדת על הגג בלי לשאול אף אחד; יש שהיו מעתיקים את המסיבה למקום אחר; ויש שהיו משלמים את המחיר שבו נקב הדייר, ולו כדי שיהיה בידיהם איזה נייר שישקיט את מצפונם.

ומה אם לא מדובר בשכן סורר, כי אם במדינת אויב, ובמקום מסיבת יום הולדת מונח על השולחן מאגר גז בשווי 20 מיליארד דולר?

850 קמ"ר ים, סתם כך

ב–2010, עם תנופת הקידוחים מול חופי ישראל, ביקשה ישראל להאיץ את תחימת גבול המים הכלכליים בינה לבין שכנותיה. הסיבה: לנעול משפטית את חלוקת הזכויות הכלכליות באגן זה של הים התיכון, לפני שמתבררות תגליות גז גדולות נוספות, ולספק ליזמי הקידוחים ודאות לפני שישקיעו מהונם בחיפושים אחר מרבצי גז ונפט.

מזכ"ל חיבאללה, חסן נסראללה. הפגין בנאומו עמדה "ממלכתית" בנוגע לחתימה Hussein Malla/אי־פי © סופק על ידי TheMarker מזכ"ל חיבאללה, חסן נסראללה. הפגין בנאומו עמדה "ממלכתית" בנוגע לחתימה Hussein Malla/אי־פי

מן הסתם, לבנון לא הייתה פרטנר למשא ומתן מול ישראל. מול קפריסין, לעומת זאת, הלבנונים כן סיכמו על קו גבול ימי.

מה עשו בישראל? שלפו את המפות שעליהן סיכמו לבנון וקפריסין, איתרו בהן את הנקודה הדרומית ביותר — שהתייחסה לכאורה לגבול התיאורטי עם ישראל — ומנקודה זו מתחו קו וגזרו את הגבול המבוקש בין ישראל ללבנון.

ולהדגיש: מדובר בקו שהתבסס על נקודה שסימנה לבנון, לא ישראל, כאשר ישראל מאמצת אותה לצורך האצת סימון גבול המים הכלכליים שנמרח. את המפה עם הקו המדובר ("קו 1", בלשון הלבנונים) הפקידה ישראל במוסדות האו"ם. בתגובה, ניעורו הלבנונים מרבצם.

אלה מיהרו להתכחש לנקודות הציון שהם עצמם ניסחו מול הקפריסאים. בחלוף שנה הגישו לאו"ם קו גבול אחר, דרומי יותר, שבו ניכסו לעצמם עוד 850 קמ"ר ים (להלן: "קו 23").

בחסות הגבול (המחודש) ששירטטה לבנון נכללו בשטח המים הכלכליים שלה רוב הזכויות במאגר צידון ("שדה כנא", בלשון הלבנונים), שלפי הערכות אוצר 120 מיליארד מ"ק גז בשווי 20 מיליארד דולר.

מאגר זה ממוקם בבלוק 72 הישראלי (רישיון "אלון D", לשעבר). זהו שטח ים שישראל הפקידה בעבר בידי מונופול נובל אנרג'י ודלק, הפקיעה אותו חזרה לאחר שאלה לא פיתחו אותו, פירסמה מכרז מחודש לקידוח במקום, ועד כה נמנעה מלהכריז על זוכה במכרז אחרי שלבנון תבעה בעלות על רוב שטח הרישיון.

ומה באשר למאגר הגז כריש שמפותח בימים אלה 100 ק"מ מערבית לחיפה, ושהפקת הגז הצפויה ממנו בקרוב מעוררת מהומה? ובכן, לכולם היה ברור, ועדיין ברור, כי שטח כריש מצוי כולו בבעלות ישראל. עובדה זו כלל לא הועמדה בספק. לבנון לא דרשה בעלות עליו, אלא על מאגר צידון הצפון מזרחי לו.

גם במפות שהופצו באחרונה בלבנון יוחסה הבעלות על מאגר כריש לישראל. ואם כך, מניין שורבבו הזכויות בכריש למשא ומתן, ויצרו כאמור מהומה? ובכן, זוהי תולדה של איום מופרך (ומוצלח) מאת חיזבאללה, על גבול ההטרלה.

מערבולת שרירותית של בהילות

בעוד ישראל ולבנון דנות על פשרה שתיחתם בתווך שבין קו 1 לקו 23, צצה לפני שנה מפה חדשה. לא ברור מי עומד מאחוריה בלבנון, אבל שורטט בה קו גבול חדש ודרומי אף יותר — "קו 29". לפי קו זה, ינוכסו לטובת לבנון גם הזכויות במאגר כריש הישראלי.

אוניית קידוחי במאגר כריש, מאי 2022 ARI RABINOVITCH / REUTERS © סופק על ידי TheMarker אוניית קידוחי במאגר כריש, מאי 2022 ARI RABINOVITCH / REUTERS

כידוע, אחד התרגילים השכיחים במשא ומתן הוא "קווטצ' של הרגע האחרון באמצעות צד ג' לא מחויב". כלומר, סמן קיצוני שצץ משום מקום עם רצון לשבור את הכלים, כך שלפתע הצעת צד ב' תיראה קוסמת במיוחד. קל וחומר כאשר חיזבאללה מגבה את ההטרלה באיום צבאי, משגר לעבר אסדת כריש ארבעה רחפנים (ספק חמושים) ומסדר לעצמו אחלה PR.

במקום לגדוע את השטיק המביך הזה באבו, להעמיד את חיזבאללה במקום ולהבהיר ללבנונים כי מסיבת יום ההולדת תיערך על אפם וחתמם, ישראל מצמצה ראשונה. גורמים בממשלה התמסרו לנרטיב השקרי, תירצו את הצורך להאיץ את המשא ומתן עם הלבנונים במועד הקרב של הפקת הגז ממאגר כריש, נמנעו להגיב על שיגור הרחפנים של חיזבאללה ושידרו חולשה.

מצד אחד, יש שיטענו כי ישראל לא בנויה עכשיו למלחמה, וכי יש לה דווקא אינטרס גדול בהצבת אסדה גם בלבנון. מנגד, יש שיטענו כי לא כך מתנהל ריבון, בטח לא בג'ונגל הלבנטיני, וכי המחיר שתשלם ישראל בגין החולשה ששידרה ייעקר כל תוכן מההסכם לכאורה.

כך או אחרת, לא ניתן להתכחש למחיר שישראל משלמת כבר עתה בגין חוסר היציבות הפוליטי, הבחירות החמישיות שמתנהלות ברקע והמעורבות הברורה של שיקולים פוליטיים — למשל, כשצריך לקבל החלטות קשות בדבר שמירה על ריבונות ערב בחירות.

מכאן נשאבה ישראל לתוך מערבולת שרירותית של בהילות, עד שהתברר כי אימצה את העמדה הלבנונית במלואה. לפי הדיווח של עמוס הראל ב"הארץ" אתמול, ההסכם המתגבש עם הלבנונים כולל התיישרות ישראלית עם דרישת לבנון לסימון הגבול בקו 23.

בן לילה, לאחר עשור של מחלוקת, נסוגה לכאורה ישראל מעמדתה והסכימה באופן חד־צדדי לדרישה של יריבתה, תוך שלבנון תקבל לידיה את הזכויות לפיתוח מאגר צידון בלי תמורה של ממש.

לבנון, כך מסתמן, תמסור את הזיכיון לקדוח לידי טוטאל הצרפתית תוך התחייבות לחלוק עם ישראל את הנתח היחסי שלו היא זכאית (בעבר הוערך זה ב–20%–30%). מה הנתח המדויק כעת? אין לדעת. איך ישולם הכסף? אין לדעת. אילו ערובות יש לתשלום או לפיתוח המאגר בכלל? אין לדעת.

ולהזכיר: במשך עשור מנסה ישראל לסגור עם הקפריסאים על מנגנון חלוקת רווחים סביב פיתוח מאגר אפרודיטה המשותף לשתי המדינות, אך ללא הצלחה. כלומר, משא ומתן ממושך שנערך מול מדינה ידידה ולא מול אויב שמגובה בידי כנופיית חיזבאללה. ולא בכך מסתכמת הפשרה הישראלית.

יתהה הקורא התמים האם תמורת הוויתור בזכויות הכלכליות זכתה אולי ישראל להישג כלשהו בוויכוח הטריטוריאלי עם לבנון. כלומר, האם יתכן שקיבלה בתמורה הכרה לבנונית בתוואי הגבול היבשתי כיום, למשל?

אלא שגם כאן לא יירשם שום הישג. אחרי שישראל שוב ויתרה ולמרות התשורה שהעניקה ללבנונים במים הכלכליים, לא השיגה זו הסכמה לגבול הטריטוריאלי הנוכחי, אלא בכפוף להמשך המשא ומתן.

"ביבי, אל תפריע"

בשורה התחתונה, ישראל הסכימה לוותר על זכויות הקידוח שלה בבלוק 72 לטובת לבנון, הפקידה את כיבוד חלקה במאגר ואת כיבוד הגבול החדש בידי כוונותיו הטובות של חיזבאללה, ויתרה על מיליארדי דולרים (לפחות) שהיו לכאורה בחזקתה, לא השיגה דבר במחלוקת הטריטוריאלית ועתה מתהדרת בכך שהסירה מעל השולחן ספין שכאילו מנע ממנה לפתח את מאגר כריש.

מניעיו הציניים של נתניהו לא מצדיקים הליך חשאי ולא מנומק, שאת אישורו מבקשת הממשלה לעשות במחטף, ערב בחירות, בלי להשיב על שאלות קשות

פלא שמזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, נסוג שלשום במפתיע מאיומיו כלפי ישראל, חיכך ידיים בהנאה והפגין בנאומו עמדה "ממלכתית" בכל הנוגע לחתימה הקרובה על הסכם הגז?

מצד אחד, לא נגררנו למלחמה (שאיש אינו יודע עד כמה היתה קרובה). מצד שני, ייתכן שוויתרנו על כסף רב ועל מעמד ביטחוני, כשבמקביל פוזלות לעברנו קפריסין, מצרים ועזה, שגם מולן צפויות לנו בעתיד מחלוקות דומות.

"לפיד נותן לחיזבאללה שטח ריבוני של מדינת ישראל, עם מאגר גז ענק ששייך לאזרחי ישראל, ללא דיון בכנסת ובלי משאל עם", תקף אתמול יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, והזהיר כי מדובר במחטף בחירות שלא יחייב שלטון חליפי.

"10 שנים נכשלת בניסיון להביא את ההסכם הזה, לפחות אל תפגע באינטרסים הביטחוניים ותסייע לחיזבאללה בהודעות חסרות אחריות", השיב לו לפיד. "ביבי, אל תפריע. רק שיקולים פוליטיים חסרי אחריות מובילים אותך", הוסיף שר הביטחון בני גנץ.

צודקים לפיד וגנץ. משך עשור לא הצליח נתניהו לקדם הסדרה עם הלבנונים, וספק אם היה מקדם כזו לו היה ממשיך לכהן כראש ממשלה.

אגב, לנוכח התוצאות העגומות של המשאים ומתנים האסטרטגיים שניהל בעת כהונתו, מהגרעין האיראני ועד מתווה הגז, ספק אם נתניהו היה מביא לתוצאה טובה יותר. ובכל זאת, מניעיו הציניים של נתניהו לא מצדיקים הליך חשאי ולא מנומק ששלובים בו אינטרסים מדיניים וכסף גדול, ושאת אישורו מבקשת הממשלה לעשות במחטף, ערב בחירות, בלי להשיב על שאלות קשות.

עוד מ-TheMarker

image beaconimage beaconimage beacon