אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

"צריך להכניס לכאן את הצבא": ארבעה סיפורים מחזית ניקיון הזפת בחופים

סמל של הארץ הארץ 25/02/2021 בר פלג ונעה שפיגל
ידיו של יונתן יעקובוביץ', ממובילי מבצע הניקיון בחופי הרצליה, השבוע צילום: אבישג שאר-ישוב © סופק על ידי הארץ ידיו של יונתן יעקובוביץ', ממובילי מבצע הניקיון בחופי הרצליה, השבוע צילום: אבישג שאר-ישוב

בכל אסון או מלחמה ישנה החזית, שבה המאבק על גורל הצד הנלחם הוא המאתגר מכל. באסון האקולוגי שפוקד עתה את חופי ישראל החזית משתרעת על פני 160 קילומטרים, והאויב נמצא בכל מקום: בין הצדפים, הסלעים, גרגירי החול ובעלי החיים. אקולוגים, מתנדבים, אנשי רשות הטבע והגנים, וטרינרים וסיירים הם רק חלק ממאות האנשים שעמלים מיום רביעי שעבר על ניקיון רצועת החוף מעשרות הטונות של הזפת שנשטפו אליה. ארבעה מהם, כל אחד בתחומו, תיארו ל"הארץ" כיצד המאבק הזה נראה מנקודת מבטם.

"מהרגע הראשון החל מבול טלפונים של אנשים שרוצים לעזור"

נוי שפירא, עובדת ביחידה הימית של רשות הטבע והגנים. בעקבות הזיהום הפכה אחראית על ריכוז קבוצות המתנדבים בשמורות ובגנים הלאומיים.

שפירא בחוף גדור, השבוע צילום: לירז קרניאל אימר © סופק על ידי הארץ שפירא בחוף גדור, השבוע צילום: לירז קרניאל אימר

"מהרגע שהבנו את גודל השעה - החיים שלנו נעצרו, ואנחנו עובדים מסביב לשעון כדי לעצור את האסון האקולוגי שנכנסנו לתוכו. כשירדתי לחוף ראיתי שחור בעיניים, תרתי משמע. באתי לנשום את האוויר הנקי שלי ופתאום יש ריח של זפת באוויר, ואז חלחלה ההבנה שמה שנלחמנו לשמור עליו יכול מהר מאוד להיהרס.

"אני עובדת ברשות הטבע והגנים קצת יותר מעשור. היה זיהום ימי במפרץ אילת, היה האירוע הגדול בעברונה, אבל באירוע כזה אני לא נתקלתי. ההיערכות כאן היא שונה, בגלל היקף הזיהום, וזה אירוע שמשתנה כל הזמן.

"מהרגע הראשון החל מבול של טלפונים עם פניות מאנשים שפשוט רוצים לבוא ולעזור בכל דרך אפשרית. יש לנו משהו כמו 2,000 נרשמים ביום, והמספר עולה. מאז אנחנו מנסים לתפעל את צוואר הבקבוק: לנסות לשנע את כל הפניות לשטח, לאזורים שהכי צריכים עזרה. האירוע הזה מורכב כי כל הזמן יש נחיתות חדשות של זפת, ואנחנו כל יום עושים כמה הערכות מצב כדי להבין מה קורה בשטח ולהיערך לזה.

"כשהבנתי את חומרת המצב היה קשה לעכל, אבל אני מבינה שיש לנו הרבה כוח לשנות, וככל שנקדים נצליח להוציא תוצאות טובות יותר. עוד משהו שנותן דרייב זה שאולי מתוך המשבר והשיח הסביבתי שעולה לכותרות, נשכיל להבין שאין לנו טבע אחר". 

"אין סדר, כולם מנקים איפה שהם רוצים, והכל מלא זפת"

יונתן יעקובוביץ', חבר מועצת העיר הרצליה ויו"ר עמותת חופים.

יעקובוביץ' בחוף סידנא עלי בהרצליה, השבוע צילום: אבישג שאר-ישוב © סופק על ידי הארץ יעקובוביץ' בחוף סידנא עלי בהרצליה, השבוע צילום: אבישג שאר-ישוב

"ביום רביעי שעבר יצאתי לגלוש, ובתוך המים היו גושים שצפו איתי. את גודל האסון הבנתי רק למחרת, כשראיתי שכל החוף מלא זפת. פניתי מיד למנכ"ל העירייה ולראש העיר כדי שיפעילו את נוהל החירום. ידעתי שאם הזפת תשקע בקרקעית ותיתפס בריפים הטבעיים היא תגרום נזק חמור. אבל בשלב הזה לא היה ברור מה מתכנן המשרד להגנת הסביבה, אם הופעל נוהל החירום - ואם כן אז מה צריך לעשות, אם הרשויות זקוקות לעזרה בגיוס מתנדבים שינקו את החוף ואיך נערכים בעירייה לטיפול בזיהום.

יעקובוביץ' עם הנשר המת שמצא צילום: אבישג שאר-ישוב © סופק על ידי הארץ יעקובוביץ' עם הנשר המת שמצא צילום: אבישג שאר-ישוב

"במקביל התחלתי כבר לארגן אנשים דרך הווטסאפ שייצאו לשטח וינקו. המצב היה מזעזע. הלכנו עם שקיות ניילון על הרגליים והן נהיו שחורות בתוך עשר דקות. התחלנו בחוף השרון, אחרי זה עברנו לסידנא עלי והבנו שככל שמצפינים המצב נהיה חמור יותר. מצאנו גושים בגודל של ראש כל 15 דקות. אני חושב שבשלושת הימים הראשונים אספנו רק בהרצליה בסביבות ה-20 טונות של זפת.

"פתחתי שתיים-שלוש קבוצות ווטסאפ עם 500 מתנדבים. אני לא יודע מי הם, פשוט אנשים שרצו לבוא. אפילו כשהעיריות אמרו לא להגיע, אני התעלמתי מזה. היו גם הרבה פרסומים שגויים שאנשים פונו לבתי חולים בגלל הזפת, הכניסו אנשים לפאניקה. זה פגע.

"העיריות עשו לפני שלושה חודשים תרגיל חירום של זיהום ים. מה היה שם? מנהל החופים הגיע עם טרקטור, הרים את השופל וקצת חול, כולם דיברו, עישנו סיגריה על כוס קפה והלכו הביתה. ואז, כשמגיע מקרה כזה, אנשים לא יודעים מה לעשות. לדעתי המדינה צריכה להכניס עכשיו את הצבא, פיקוד העורף, אנשים צעירים שיעשו מסרקי ניקיון על כל החופים. זה דברים שחייבים לנקות עם נשמה, אי אפשר להביא עובדי קבלן. אבל כרגע אין סדר, אנשים מנקים איפה שהם רוצים והכל מלא זפת. העיריות צריכות לתת לאנשי המקצוע לנהל את המצב, ולהתחיל לתכנן כבר היום מה נעשה בעוד חודש, לא רק מחר".

"מיום ראשון אני באטרף של איסוף דגים"

דבי רמון, דוקטורנטית בבית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה וחוקרת הצטברות מתכות כבדות, חומרי הדברה ופלסטיק בדגים בתחנת מוריס קאהן לחקר הים.

רמון בחוף בקיסריה, השבוע צילום: Dr. Leigh Livne © סופק על ידי הארץ רמון בחוף בקיסריה, השבוע צילום: Dr. Leigh Livne

"מהרגע שהגעתי לחוף, ביום ראשון - עד אז הייתי בבידוד - אני באטרף של איסוף דגים. חשוב לבדוק אותם בתוך זמן קצר מהחשיפה לזיהום. בגלל שרוב האנשים לא יוצאים עכשיו לים, הרבה מבוסס פה על קשרים אישיים. תכף אני קופצת למשל לחוף דור להביא דגים מהדייגים של פרדיס.

רמון צילום: Dr. Leigh Livne © סופק על ידי הארץ רמון צילום: Dr. Leigh Livne

"בינתיים אספנו יותר מ-300 דגים, ואנחנו עושים בדיקות שונות: יש דגים שהגיעו ישר אחרי הזיהום והם עברו בדיקות פיזיולוגיות, ויש גם בדיקות ביוכימיות שעושים דרך השריר או הכבד ושולחים לאנליזות. 

"במצבים האלה את צריכה להחליט מה יותר חשוב: להיות חוקרת טובה או אזרחית טובה. אני רוצה לצאת ולחקור, אבל רוצה גם לעזור בניקיון ולא רק לנסות לתפוס דייגים בטלפון. במשך כמה ימים יצאתי לאסוף דגים בשעות הערב, אבל אתמול יצאנו 50 אנשים מבית הספר למדעי הים לנקות את חוף הסטודנטים בחיפה.

"כחוקרים, אנחנו רוצים להראות דוגמה אישית, וזה גם משקף לך את המצב. צריך להרים חתיכות ממש קטנות של זפת מהחול, והפחד הוא שאם לא נרים אותן הן יישטפו בחזרה לים ויגרמו נזק.

"גדלתי בארה"ב על סיפורים של שפיכת הנפט באלסקה. יש גם את מה שקרה במאוריציוס לפני כחצי שנה. אחת האוניות עלתה על הריף, והנפט הגולמי נכנס לתוך השוניות. הם היו במצב יותר גרוע מאיתנו. פה יש ארגונים חזקים שזיהו והתחילו לפעול ישר. כל אלה זה שיעורים שמראים מה קורה כשאנחנו לא שמים את הסביבה בראש סדר העדיפויות שלנו".

"אנחנו לומדים להגיב לאסון מיום ליום, ואז מופתעים שוב"

מתן כרמל, מנהל שמורת הטבע חוף הבונים מטעם רשות הטבע והגנים.

כרמל בשמורת הטבע חוף הבונים שהוא מנהל, השבוע צילום: עמית פרבמן/ corners films © סופק על ידי הארץ כרמל בשמורת הטבע חוף הבונים שהוא מנהל, השבוע צילום: עמית פרבמן/ corners films

"הפכתי למנהל השמורה רק לפני שלושה חודשים וחצי. לא התכוננתי לדבר כזה בהכשרה שלי, ואסון בסדר גודל כזה - שלפי המומחים לא נצפה כאן כבר 30 שנה - זה גם לא משהו שאפשר לצפות. ביום רביעי, כשהתגלו הסימנים הראשונים לזיהום, הייתי בסיור שגרתי בחוף המרכזי שלנו. התחלתי לקבל דיווחים מהעובדים על נחיתות של זפת בחוף, וכשהגעתי למקום ראיתי חוף שחור. גלים של ארבעה-חמישה מטרים עזרו לזפת להגיע מהר יותר ובעוצמה גדולה יותר. מצאנו את עצמנו סורקים עוד מפרץ ועוד מפרץ, ומגלים עוד ועוד זפת.

"ביום חמישי ניקינו רק אנחנו, עובדי הרשות. בשלב הזה כבר הבנו שיידרש כוח אדם רב יותר, עשרות אם לא מאות ידיים עובדות, אבל לא ידענו אם אפשר להביא מתנדבים וחששנו שמישהו ייפגע. הבכירים, כל מטה מחוז צפון ברשות, החלו להגיע לחופים עם כלי עבודה. אספנו את הזפת עם מגרפות לשקיות. זו עבודה קשה. חוף חולי זה משהו אחד, אבל חוף צדפי זה סיפור אחר: זו עיסה גדולה של זפת וצדפים, שהם ערך טבע מוגן. לצערי נאלצנו להיפטר מהרבה צדפים נגועים. לא יכולנו לקחת סיכון.

"בשבת כבר הגיעו מאות מתנדבים ואספו כמויות עצומות של זפת. זה היה מרגש. באותו יום מצאנו שחף מת שזפת נכרכה סביב הכנפיים והרגליים שלו, וחרדון שהפה והראש שלו היו מלאים זפת. הוא נשלח לטיפול והוחזר לטבע לפני יומיים.

"חשוב להבין, אנחנו לומדים להגיב לאסון הזה מיום ליום. אם בהתחלה היה קל לערום את הגושים הגדולים ולאסוף אותם בידיים, עכשיו נשארנו עם החלקיקים הקטנים שנראים כמו הסוף של הגחלים של המנגל. הלוואי שיכולתי להתנבא מתי נסיים, אבל אנחנו מופתעים בכל יום מגושי זפת חדשים שנשטפים לחוף".

עוד מהארץ

image beaconimage beaconimage beacon