אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

"ליקריץ פיצה": טריפ נעורים קסום

סמל של ynet ynet 31/12/2021 ארז דבורה

הבמאי פול תומאס אנדרסון חוזר לשנות ה-70 בלוס אנג'לס בסרט מלבב, פרוע ומרגש. זהו קולנוע שמריע לרוח הנעורים ומונע מאהבה לדמויות ולתקופה

הבמאי פול תומאס אנדרסון הוא סוג של פלא שמגיח כל כמה שנים ומזכיר מה הקולנוע הולך ומאבד. הוא משמר את רוח שנות ה-70 של הקולנוע האמריקאי, עם הנכונות לחפש אחר האמת המחוספסת, דמויות פגומות, מהלכים עלילתיים לא צפויים, ועם הרצון להטביע את החותם הייחודי שלו. גם אם יש אלמנטים עלילתיים ותוכניים שחוזרים, לעולם אין לדעת למה לצפות. 

את "ליקריץ פיצה" (Licorice Pizza) ניתן לתאר כסרט מאוד אישי של הבמאי, על זיכרונות נעורים משנות ה-70. אבל אלה לא הזיכרונות של אנדרסון, אלא של גרי גוטסמן, מפיק ותיק שעבד עם ג'ונתן דמי (אחד מגיבוריו של אנדרסון), ומי שמשמש מזה רבע מאה כשותף בחברת ההפקה של תום הנקס. בסרט גוטסמן הפך לגרי ולנטיין והוא מגולם עלי ידי קופר הופמן, בנו של פיליפ סימור הופמן המנוח, ששיחק, עד מותו ב-2014, בכמעט כל סרטיו של אנדרסון. 

עוד באותו נושא:

העלילה מתרחשת ב-1973 בלוס אנג'לס, בשכונת אנסינו בסן פרננדו ואלי. אזור המתקיים בין הממשות ועולמות הבדיה של תעשיית החלומות (והפורנו). זה האזור שבו גדל אנדרסון, אותו הוא מכיר על בוריו, ובו מתרחשות עלילות של שני סרטיו הבולטים, "לילות בוגי" ו"מגנוליה". 

מתוך "ליקריץ פיצה" מתוך "ליקריץ פיצה"

זו כבר הפעם השלישית שבה אנדרסון מביים סרט שמתרחש בשנות ה-70. השחזור התקופתי מוקפד להפליא, והסרט מצולם (אנדרסון יחד עם מייקל באומן) בפילם 35 מ"מ, עם עדשות שהיו בשימוש בשנות ה-70. המצלמה נעה בחופשיות כאשר היא נצמדת לריצה, הכמעט בלתי פוסקת, של הגיבורים הצעירים, וסוחפת בכך גם את הצופים. יש כאן את אותה אהבה מוחשית, פילמאית ולא דיגיטלית, לתקופה המזכירה את מה שראינו לפני שנתיים ב"היו זמנים בהוליווד" של טרנטינו. 

כמו סרטו של טרנטינו, גם ב"ליקריץ פיצה" יש מפגשים עם דמויות איקוניות של התקופה (חלקן תחת שמות בדויים). בנוסף, שני הסרטים מכילים רשימה מאוד מפתיעה של שמות משפחה שצצים בתפקידי משנה: סאשה ספילברג (הבת של), טים קונוויי ג'וניור (הבן של השחקן והקומיקאי), וג'ורג' דיקפריו (האבא של). יחד עם זאת, הרוח של הסרט – רוח של חלום על הרפתקאות נעורים – מאוד שונה מהפנטזיה ההוליוודית של טרנטינו שחיברה בין גבריות מסורתית לקולנוע חדש. "ליקריץ" נראה כתוצאה המשוערת לו ריצ'ארד לינקלייטר היה מחליט לביים מחדש את "טריפ נעורים" (1993) אחרי שצפה ב"סלין וז'ולי יוצאות לשוט" (1974) של ז'אק ריווט. 

מתוך "ליקריץ פיצה" מתוך "ליקריץ פיצה"

הפחת רוח חיים בזיכרונות של גוטסמן נעשית כאילו אנדרסון האזין לסיפורים שלו אחרי שקצת שתה או עישן, ומתוך ערפילי הזיכרון כתב את התסריט. הדבר נכון גם לפרטים שהסרט מקים לתחייה מתוך הזיכרונות של משפחת חיים, המשפחה של להקת הבנות "חיים" שמופיעה בסרט בהרכב מלא, כשהבת אלנה משחקת את התפקיד הראשי לצד בנו של הופמן. שני שחקנים צעירים, שעושים כאן את תפקידם הראשון בקולנוע בכנות רעננה.   

מבחינה זו "ליקריץ" אולי לא קיצוני כמו "מידות רעות" (2014) הניאו-נואר הממוסטל של אנדרסון, אבל הוא בהחלט רחוק מלהציג מהלך עלילתי מגובש וקונבנציונלי. הוא מורכב מאוסף של אפיזודות הנפרשות על פני תקופת זמן לא לגמרי מוגדרת, עם התרחשויות שלא עומדות בקנה מידה של סבירות עלילתית. כל זה נעשה, כמובן, באופן מכוון. האופי הייחודי של העלילה משמר את תחושת הקסם של גילוי עולם בגיל ההתבגרות.  

מתוך "ליקריץ פיצה" מתוך "ליקריץ פיצה"

הסרט מתחיל במפגש בבית הספר התיכון שבו לומד גארי ולנטיין. הוא נער בן 15, שופע ביטחון עצמי נמרץ, שמתחתיו ניתן לחוש בפגיעות. כבר היו לו כמה הופעות על הבמה ומול המצלמה, ונראה שהוא בטוח שזו רק ההתחלה. אלנה (אלנה חיים) עובדת כאסיסטנטית לצלם שמצלם את תמונות המחזור של בני כיתתו של גרי. היא מבוגרת מגרי בעשר שנים, אבל זה לא מפריע לו להתלבש עליה, להבהיר לה כמה עניין הוא מוצא בה ולהזמין אותה לדייט. היא, למרבה הפלא, נענית. 

זה לא סיפור אהבה קריפי, אלא יותר קשר שהוא הזמנה עבור הצופים לחלום יחד עם הדמויות הצעירות, להיות איתן כשהן חוות, ביחד ולחוד, הרפתקאות. גרי בוגר לגילו אך עדיין נער, אלנה עוד לא הניחה את גיל הנעורים לגמרי מאחוריה. היא תתלווה אליו כ"מלווה בוגרת" לנסיעה לניו יורק שבה תהיה הופעה עם קומיקאית א-לה לוסיל בול, הופעה שתשים קץ לקריירת המשחק המתהווה שלו. הוא ינסה לסדר לה סוכנת כדי שגם היא תוכל להתחיל קריירה משחק (בסצנה משעשעת במיוחד שבה הארייט סנסום האריס מגלמת את תפקיד הסוכנת).

מתוך "ליקריץ פיצה" מתוך "ליקריץ פיצה"

גרי יזום הקמת חברה לממכר מיטות מים שתקרא Soggy Bottom, והיא תעבוד בה. העברת המזרנים ללקוחות תביא לכמה הרפתקאות לא צפויות, ובראשן מפגש עם דמותו (האמיתית) של ג'ון פיטרס (בראדלי קופר), ספר צמרת ואגו מניאק חרמן, שהיה באותה תקופה בן זוגה של ברברה סטרייסנד ולאחר מכן הפך למפיק הוליוודי בכיר. 

מול החלומות שלו על התעשרות ותהילה, ישנם החלומות שלה על מציאת כיוון בחיים, ובמקביל להרפתקאות המשותפות שלה עם גרי היא מתנסה מערכות יחסים. אולי זה יהיה נער שחקן ממוצא יהודי המבוגר רק במקצת מגרי (סקיילר גיזונדו), שחקן ותיק מוכר ומבוגר המבוסס על דמותו של וויליאם הולדן (שון פן), או מועמד צעיר לראשות העיר שיש לו סודות פרטיים (הבמאי בני ספדי). גרי, הצעיר והנחוש בדמויות הגברים בסרט, ממשיך להציע לה את הרגש המבולבל והרומנטי שלו. גם אם לא כל חלקיו מושלמים, "ליקריץ" מספק הנאה של זיכרון חי, וקולנוע שבא מאהבה לדמויות ולתקופה.         

עוד מ-ynet

image beaconimage beaconimage beacon