אתה משתמש בגרסה ישנה יותר של הדפדפן. לחווית MSN הטובה ביותר, השתמש ב-גרסה נתמכת.

ארוחת בוקר, אוכל דרוזי במחיר מצחיק, בירה ומקלובה: 4 מקומות טעימים בצפון

סמל של וואלה! וואלה! לפני 3 ימים יניב גרנות,וואלה! אוכל
שקיעה על עכו © ShutterStock שקיעה על עכו

86 דקות של נסיעת רכבת איטית אך פוטוגנית (יחסית, כי בסוף כל מבט מערבה מחכה תחנה מוזנחת), ושתיים-שלוש פניות בכביש המוביל החוצה מעכו, ואתה כבר לא בישראל. כלומר, ברור שאתה כן, אבל לא בישראל של הבוקר הלחוץ שהתחיל איפשהו בתל אביב. פה, קלישאה או לא קלישאה, זה לא באמת משנה, הדברים מתנהלים קצת אחרת. וכמה שזה מרענן.

לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל

מיכל שילוח גל-נור אוספת אותי מפתח התחנה בעכו ומנווטת את דרכה כמה שיותר ירוק משם. הצפיפות נפתחת, הנשימה מוסדרת ואפילו הכביש משתף פעולה ומתפנה כמעט מעצמו. אני מת לשאול אותה מה שכולם היו מתים לשאול אותה בשלב הזה - כלומר, מתי אפשר לעבור לכאן? - אבל משתתק. יהיה זמן לזה אחר כך, בינתיים עדיף להסתכל החוצה מהחלון.

עמותת זמן גליל מערבי שמנהלת מיכל הוקמה "במטרה לקדם יחדיו את העושר התרבותי, ההיסטורי והגיאוגרפי של האזור". זאת הגדרה מקצועית מנוסחת היטב, שזקוקה רק לתוספת קטנה אחת - המילה "האנושי" מיד אחרי "העושר".

היא יודעת את זה הרבה יותר טוב ממני, מבקר יומי שעומד לחזור מרכזה בעוד כמה שעות וטוב לו אם ישמור את עצותיו לעצמו. היא גם יודעת להוכיח את זה בסיפוריה, בחוויותיה, בחיוכיה ובחיבוקיה. לא ראיתי הרבה זמן חבקנית גדולה מזאת. לא ראיתי הרבה זמן אנשים שמחים כל כך לקבל חיבוקים. לא יצאתי הרבה זמן מהבועה.

אנחנו מטיילים מעט באזור, בעיקר באוטו, שמקל על התנדנדות האוכל והאלכוהול (שלי, היא כנראה אחת הנהגות הכי אחראיות שפגשתי). אנחנו טועמים, בולסים, מדברים ופוגשים. זאת הייתה צריכה להיות כתבה פשוטה של "4 מקומות טעימים בגליל". עד סוף היום היא הפכה להיות "4 מקומות טעימים בגליל, עם תיאבון עצום לעוד".

אלטו, קיבוץ שמרת

מחלבת אלטו בקיבוץ שמרת מחלבת אלטו בקיבוץ שמרת

יונת ואריאל מזן הקימו את בית הקפה הבוסתני-קיבוצי הזה במבנה נטוש שהוחיה בכוח משפחתי ושאיפות ללמוד, לעשות ולצחוק קצת על הדרך.

מחשבות צנועות על מקום נעים לשבת, המשיכו לייצור גבינות מצוינות ועזות טעם על בסיס חלב עזים, הורחבו ליוגורטים סמיכים וללאבנה, לחלב טרי ולגלידה שהיא קצת קינוח וקצת קריצה אלגנטית, ונעצרו (לעת עתה בלבד, כן?) באפיית לחמים. ככה זה כשלא רוצים לשבת ולחכות שהקורונה תעבור.

יש כאן בושה עם פחם, "דליה" שהיא מעין גאודה ומגיעה גם בגירסת בזיליקום וצ'ילי, ויש גם גולן מיושנת. יש כנאפה מלוחה וחמאה על בסיס אותו חלב עזים, צחורה ושונה ממה שאתם מכירים כשאומרים לכם "חמאה". יש גם תוצרת גלילית בדמות יין ושמן זית, דבש וקונטפיטורות, וגם תחושה כללית של הישענות נינוחה לאחור. כלומר, של האורחים. כל השאר מסתובבים פה בלי להפסיק.

לפרטים נוספים

בסמה הנו, אלמנת צה"ל עם סיפור מרגש שחורג הרבה מעבר לגבולות ג'וליס, פתחה את הממלכה הקטנה שלה לפני כשש שנים. היא התחילה בקטן, והחליטה בשלב מסוים לעשות מה שהיא יודעת הכי טוב - ללכת אחרי האמת שלה, ואחרי הלב שלה, ולתת לכולם להתיישר, לא להיפך.

מה שעלול להיות לעתים קלישאה של ריאליטי אוכל הפך בכפר לתחנת חובה קולינרית, מבוססת אוכל דרוזי טרי, עונתי וטעים. יש כאן ארוחה מסורתית עמוסת מנות, צלחות וצלוחיות, לרבות עלי גפן ממולאים ומג'דרה, ספיחה ומנסאף מבוסס כבש, במחיר שיכול להיות כפול באזורים גוש-דניים יותר. יש גם שניצל והמבורגר אם תתעקשו, וגם מעמולים הום-מייד וכנאפה חמימה, ובעיקר יש כאן סטורי לא אינסטגרמי, וזה כבר מרענן.

לפרטים נוספים

האולם החדש של אנשי "מלכה" גדול הרבה יותר מקודמו, אבל טוב יעשו אנשיה אם יחשבו כבר מעכשיו על הרחבת נדל"ן רצינית. הצינורות גועשים, החביות מבעבעות והמכונות מבקבקות, אבל אם הכיוון שלהם נכון והחלומות לא ייקטעו באיזו יקיצה ישראלית פתאומית, אז הבירה הזאת תצטרך "סירה גדולה יותר".

הקומה השנייה במבנה התעשייתי צופה לעבר אותן מכונות, אבל מספקת תחושה ביתית הרבה יותר. ביתית ברמת הבר ההוא של "צ'ירז" המיתולוגית נגיד, כזאת שמאפשרת לך להתרווח ולשתות משהו, בלי להתפשר על בלוטות הטעם או בלוטות הנוחות.

כך, מה שהתחיל עם "קיט מינימלי מאיביי וצריף קטן בעמקה", כהגדרת העובדים, הפך לאחרונה לבית של ממש. ואם זה לא שווה "לחיים", אז מה בעצם אנחנו עושים פה?

לפרטים נוספים

חלום ארוך שנים על בית עכואי ועבודה עם הקהילה המקומית הפך לבית של ממש עבור קטי ראף ובעלה. הם המתינו לבניין הספציפי הזה, חבוי בין הסמטאות ודורש קצת יותר מוויז, התעקשו להוביל את המתווך באף וסגרו עסקה תוך יומיים. "הבניין הזה ידע שהוא צריך לחכות לי מאז שהסתכלתי פנימה דרך החלון", סיפרה.

אותו חלום שאף גבוה, אבל נטע שורשים עמוק בקרקע. תמציתו - חיזוק נשים מקומיות. הפורמט פשוט - סיורים משותפים בשוק, סדנאות בישול טעימות במטבח הענקי שהוקם במבנה, ואוכל שמקרב בין אנשים. למעלה, אם תרצו יותר מזה, יש גם שתי סוויטות לינה, וגג שכמעט נוגע בים.

אפשר להכין פה יחד לא מעט דברים - ממקלובה ועד סלט פשוט וממכר, מחמוצים ועד גירסה שמנתית-קרמית למלבי - ולבחור מתוך תפריט מגוון ארוחה שמתאימה לכם באופן אישי, בדיוק כמו שהבניין התאים לקטי. "כמה שהבניינים מדהימים, האנשים פה מדהימים עוד יותר", הסבירה תוך שהיא מביעה תקווה שהפרויקט הזה יצליח לחבר בין ערבים ויהודים, "דרך שפת החיבור העולמית שהיא האוכל, לבשל ביחד, לאכול ביחד ולדבר תוך כדי".

לפרטים נוספים

לבשל, לאכול, לדבר. הנוף מגג בית אלפראשה בעכו © מערכת וואלה! לבשל, לאכול, לדבר. הנוף מגג בית אלפראשה בעכו

בשלב מסוים, איפשהו באמצע היום הזה ובערך בלב הפקק המפתיע שבין תפן לעכו, אני שואל את מיכל כמה קילומטראז' היא מוחקת ממחיר המחירון של האוטו שלה ביום ממוצע. היא חייכה חיוך של מישהי שהפסיקה לספור מזמן, ודילגה לספר כמה הדרכים מתקצרות כשנקודת המוצא והיעד כל כך שוות את זה.

אני של תחילת היום הזה, ההוא מהרכבת ומהטראפיק התל-אביבי, מהלחץ וההמולה והלכלוך, בטח היה מגלגל עיניים. אני של נוסע השאט-גאן ברכב ההיברידי של מיכל, חושב ברצינות על מובינג.

המקומות המוזכרים למעלה, ורבים נוספים, יהיו חלק מפסטיבל אביב זמן גליל מערבי, שיתקיים בסוף השבוע הקרוב, 06-08.05. חוץ מאוכל, ניתן יהיה להרכיב פה לו"ז אישי או קבוצתי מבוסס תחביבים והעדפות, תשוקות וסקרנויות - מסדנת שוקולד ועד ארוחת בשרים מעושנים, מטיול רוחות רפאים (וידאנו, יש דבר כזה) ועד בוקר טעימות יין.

פרטים, אותיות קטנות, טיפים והזמנות אפשר דרך כאן

עוד מוואלה!

image beaconimage beaconimage beacon